גדעון עשת

  לקראת הדיון שיתקיים בבג"צ על פסילת מפלגות ומועמדים בבחירות לכנסת מובא בזה משחק משפטי כרקע למתדיינים. לצורך השעשוע, בואו נזרום עם פנטזיה פופולרית: נניח שסמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת -בל"ד), עופר כסיף (הרשימה המשותפת – חד"ש) ומנצור עבאס (רע"מ) ישבו יום אחד וכתבו מאמרי תמיכה נלהבת בטרור החמאס. במציאות זה לא קרה, ממש לא, אבל המצב הבטחוני קשה, הציבור עצבני, ואסור לתת לעובדות להרוס פסילה טובה. אז בואו נחמיר איתם. תפילה לרצח עם השבוע ציינו יהודים את יום כיפור כפי שמצווה התורה. הנה ציטוטים מתוכה, לטובת מי מהשופטים ששכחו. "מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". וכן " עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק". האם אין לשלול ממי שכתבו את הדברים ומי שקוראים אותם בקול גדול בתפילתם את הזכות להיבחר לכנסת?   כי מה ההבדל בינם לבין אבו שחאדה, כסיף ועבאס? בכנסת הנוכחית יש 42 יהודים דתיים או חרד...

  בדיון בבג"צ בדבר חוקיות חוק ההשתמטות, זה שאושר בכנסת למניעת מעצרם של סרבני גיוס חרדים, הופיע עו"ד נתן רוזנבלט המייצג את עמותת "אמת ליעקב בישראל" ובפיו הטענה הבאה: "אנחנו יודעים שיש מלחמה ושצריכים אותנו ומה זה מלחמת מצווה, אבל   האדם החרדי לא יכול להתגייס גם אם הוא רוצה, כי התורה אוסרת עליו   להתגייס כל זמן שהעניינים לא מוסדרים ואי אפשר לצאת מהצבא חרדי ואין הוראה מגדולי ישראל שמותר להתגייס . אנחנו בבעיה. כי כשעוצרים אדם, הוא לא יכול לקיים מצוות . האם במדינה יהודית ודמוקרטית זה ראוי להעמיד אדם בפני דילמה אם הוא רוצה לשמוע בקול התורה או בקול החוק? "

  אדם מתגורר בדירה בקומת קרקע וסביבה גינה. פרחים, שיחים ועצים. עם הזמן גדלה הצמחיה וחרגה מעבר לגבול הגינה אל הרחוב. האיש נדרש לגזום את הענפים החורגים ולא – כך הוסבר לו – העיריה תעשה זאת במקומו, במחיר עתק, שהוא למעשה קנס.

  כמה כסף העברנו אשתקד – אנחנו, לא הממשלה –   לממשל האמריקאי? הנה תחשיב לא מוסמך, תוצרת הדיוט. הצריכה הפרטית ב־2025 היתה טריליון שקל. בישראל יש 10 מיליון נפשות, כלומר כל נפש הוציאה 100 אלף שקל. 90% מהעסקאות נעשו באמצעות כרטיסי אשראי, שעליהם שולמו בממוצע עמלה של אחוז אחד (בין חצי אחוז לאחוז וחצי). העמלה הועברה לשני תאגידים, ויזה ומאסטרקארד, חציה למקום מושבם בניו יורק וחציה   לידי הזכיינים הישראלים של תאגידים אלה. דיינרס קלאב ואמריקן אקספרס הם זניחים בנתח השוק שלהן. כלומר, כל ישראלי העביר בערך 500 שקל לתאגידים האמריקאיים, ששילמו מצדם מס על הרווח הזה. דונלד טראמפ מודה למשפחה הממוצעת הישראלית על תרומתה בסך כ־1,800 שקל לכלכלת ארה"ב בסעיף עמלות לרכישות בכרטיסי אשראי בלבד.

  צריך להגיד שהכותרת די מוגזמת, מר הרצוג. הג'וב של נשיא המדינה הוא לא ממש מכובד, כפי שיובהר להלן. וחוץ מזה היו אמנם בין קודמיך מי שהמילה כבוד נקשרה לשמם על תפקודם הציבורי בטרם נבחרו לנשיאות אבל, במקרה שלך, יש לומר, התואר כבוד לא נקשר לשום תפקיד ציבורי שמילאת. גם קשה להיזכר   ברעיון מעניין וחדשני כלשהו שהעלית בתפקיד היותר חשוב שהיה לך – יו"ר מפלגת העבודה.

  לפני שנים שוחחתי באנגליה עם עובד סוציאלי שהתמחה ברווחת ילדים. המקצוע הזה נועד לזהות התעללות של הורים בילדיהם ולהיות הכלי העיקרי בהחלטה האם לשלול מהורים את זכות ההורות על ידי העברת הילדים לאימוץ.

  ‏ "הפצ״ר הייתה מוכרחה לסיים את תפקידה. אין על כך חולק. היא ביצעה מעשים שפוגעים בצה״ל ובאמון הציבור בו. .. ‏ יש להמשיך לחקור ולמצות את הדין עם כל המעורבים - את מה שקרה בשדה תימן, את ההדלפה, את ההסתרה ואת הפריצה לבסיס צה״ל." דברי יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד. הוא ראוי לציטוט הזה בגלל מה שהוא לא אמר.

  עורך "הארץ", אלוף בן, כתב לפני כשבע שנים מאמר המשווה בין נתניהו לצ'רצ'יל. הוא מצא דמיון רב בין השניים במדיניות, באהבת מתנות יקרות, בזלזול בתושבי הקולוניות (אצלנו – פלסטין) ועוד. נאום ספרטה של נתניהו השבוע דומה לנאום "דם,יזע, ודמעות" של אלילו, שפסלון שלו מוצב בלשכת ראש הממשלה. שניהם הציעו צנע לתושביהם. דם, יזע ודמעות מוחלף אצל ביבי באוטרקיה.

זוכרים את "גאולת הקרקע" – המוטיב הציוני הבולט ביותר?   בכל כיתה בבתי הספר בישראל היתה קופת תרומות לקרן הקיימת לישראל (קק"ל). אפילו בשם האירגון יש הטעיה, שכן הקרן לא נועדה לכל הישראלים. באנגלית כתוב Jewish National Fund (JNF) ואכן אף לא־יהודי בישראל לא נהנה מגרוש אחד מכספי קק"ל. זה החטא הקטן.

  בית משפט בברזיל הוציא צו מעצר  לצורך חקירה נגד חייל ישראלי במילואים בחשד לפשעי מלחמה בעזה. האיש, מתברר, הצליח לצאת מברזיל בטרם נעצר, ובישראל התחוללה קטטה תחת כיפת הברזל של הקורבן. יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יולי אדלשטיין, הודיע על כינוס דחוף ואמר " אני נבוך עבור ברזיל וממשלתה שנכנעו לטרור המשפטי הפרו-פלסטיני. אני מצפה לשמוע מנציגי צה"ל ומנציגי משרד החוץ את תוכנית הפעולה שלהם בנושא ההגנה על חיילינו מפני סנקציות ורדיפות פושעות אלה ".

בסוף השבוע היו מי שטענו שהושג הניצחון המוחלט עם הריגתו של מר יחיא סינואר. המקפידים טענו – מוחלט כפול אם מוסיפים את מר איסמעיל הנייה, פי שלושה עם מר חסן נסראללה ופי ארבעה עם חיסולו של מפקד כוח קרמבו של משמרות המהפכה של באיראן. וכמובן, לאחר ניצחון מוחלט, אין עוד איום קיומי. המלעיזים טוענים שמחשבי החשבון הזה הם מתנגדיו של נתניהו (שחולצות עטורות בדמותו ובתוארו כמלך, למעוניינים, נמכרות בשוק מחנה יהודה בירושלים). אלא שיש שני איומים קיומיים שהגיע העת לטפל בהם. בלי חיסולם אין ניצחון.

  ביום שישי הקרוב יפרסם בית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעתו האם ישראל כובשת את פלסטין ואם הכיבוש הזה הוא חוקי. חוות הדעת היא לבקשת האו"ם, כמובן בהתנגדות ישראל.

  מהרגע שפרצה חשבתי שהמחאה מקולקלת. ומאז ועד היום נראה לי שהקילקול גובר על המחאה. ועתה לעניין עצמו. המחאה ממוקדת בדרישה לבטל את "ההפיכה המשפטית" או הרפורמה בלשונם של חברי הממשלה והקואליציה. המצג הוא שאם נסלק את החקיקה המשפטית נחזור לנורמליות מהסוג שהיתה כאן בימי הממשלה הקודמת. או אז המחאה תצליח.

  מיד אחרי ההצבעה בכנסת שביטלה את עילת הסבירות בביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה הוצפנו בתחזיות על האסון הכלכלי שיתרחש או-טו-טו בקרוב ביותר. כבר נרמז ממקורות בחברות דירוג האשראי שהן צפויות להוריד את דירוגה של ישראל, המשקיעים הזרים בורחים, וההיי־טק – המנוע הכלכלי העיקרי בעשור האחרון – תיכף מתפרק. אולי. לעומת זאת בנתוני הכלכלה הישראלית לא נרשם דבר אחד בכיוון שונה ממה שהיה לפני שנה.

  ידידי י"ב הוא שמאלן חשדן. יש האומרים שהוא פראנואיד גבולי. ביום שהממשלה חשפה את תכנית החקיקה המשפטית שלה והחלו ההפגנות כנגד ההפיכה טען י"ב כי מתנגדי הממשלה הם לא באמת מה שהם מתיימרים להיות. ההגנה שהמפגינים נותנים לבית המשפט העליון, כך הסביר, זה שהכשיר את שרץ הכיבוש – כלומר את טענת הממשלה שאין כובש ונכבש – ואת מעללי צבא ההתקפה לישראל (הכינוי שלו לצה"ל) בפלסטין, מעלה חשד כבד בדבר מניעי המאבק.

  ד"ר אסף מלאך הוא ראש ועדת המקצוע בלימודי האזרחות במשרד החינוך. לא מכבר הוא פירסם מאמר שכותרתו   "50 עוולות בג"צ" ובו נטען כי " הבעיה היא באותם מקרים רבים בהם תפיסת העולם של השופטים משפיעה על החלטתם כיצד לפרש את החוק, ובמקרים רבים אלה אנו רואים בעקביות כיצד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ נוקט עמדות שמאל קיצוניות ." בהמשך מונה המומחה לאזרחות טובה חמישים פסקי דין שבהם בית המשפט העליון נקט את העמדה השמאלית־קיצונית. למרבה הצער נמנע מלאך מלאזכר פסיקה שמאלית־קיצונית אחת.

  "אדם לאדם זאב" כתב לפני כ־2200 שנה המחזאי הרומאי פלאוטוס. מאז לא הסתיים הוויכוח האם באמת אנחנו, בני האדם, מנוולים לא רק כלפי הסביבה, בעלי החיים והצמחיה אלא גם כלפי בני אדם אחרים. או שמא אנחנו ביסודו של דבר יצורים חברותיים ורק המיעוט הקטן מקלקל את השורה. בהסתכלות על נוהגם של בעלי חיים לא מסובך להגיע למסקנה כי "מותר האדם על הבהמה" בכך שהוא מתעלל בבני מינו. גם מבט מעמיק על מה שקורה בגני ילדים לומד שפלאוטוס לא טעה בהרבה.

  בראיון לקול ישראל אמר שגריר ישראל במיאנמר כי הגיעה העת לשים קץ למשטר הצבאי. הנה חידה בלינגו דיפלומטיקוס: א.    ממשלת ישראל מתנגדת למשטר הצבאי במיאנמר ושוקלת להפסיק יצוא תוכנות פריצה לממשלת הגנרלים שם. ב.    ממשלת ישראל לא תעשה דבר. אולי אפילו ההפך. איך אפשר לדעת מה התשובה הנכונה בלי להתקשר לממשלת ישראל כדי לברר את העניין? שגריר הרי לא קובע מדיניות ובטח שמדיניות לא נמסרת בראיון לתקשורת, ועוד בישראל ולא במדינה המארחת. עד כאן סיפור שבדיתי במוחי הקודח.

  השבוע כתבו לי כמה קוראים בשאלה מדוע אני מתעלם מ"הכאוס" שאליו מוליכה הממשלה בחקיקה המתבשלת. "ואל תצטט בתשובה את ישעיהו לייבוביץ", כתב אחד מהם. אלא שלייבוביץ שווה ציטוט כאשר אמר שמה שאנחנו עושים שם – בשטחים הכבושים – יגיע לפיתחנו. ואכן מאז ששיחררנו את פלסטין מעול הכבוש הירדני, כל הממשלות, לרבות אלה שבהן השתתפה מפלגת מרצ, עסקו בהטמעת תחזיתו של הפרופסור. מה שמתברר עכשיו זה הסוף הלוגי של התהליך כאשר הכלב הממשלתי מבקש ללעוס את זנבו המשפטי ובמיוחד את העצם שבזנב, הלא היא בית המשפט העליון. מדוע הכלב נוגס בזנבו שהוא כל כך נאמן בכיסוי שהוא נותן לישבנו של הכלב?

  "אינני מבין בכלכלה אך אני מאמין למאות מראשי הכלכלה בישראל שמתריעים מפגיעה בכלכלת ישראל בעולם." כך אמר המפגין דוד אגמון בהפגנה בראשון לציון. "המסר של בכירי הבנקים לנתניהו: אתה משחק באש" "נתניהו אמר במפגש שהרפורמה המשפטית תזניק את הכלכלה" כותרת וטקסט מהמוסף הכלכלי של "הארץ" - דה מרקר - ביום ראשון 29 לינואר. מכיוון שהרפורמה המשפטית המדוברת לא עוסקת בבלוג הזה ואין סכנה שבמקומי ימנו עז, אני לוקח על עצמי לשפוט בין נתניהו לבנקאים.