מהרגע שפרצה חשבתי שהמחאה מקולקלת. ומאז ועד
היום נראה לי שהקילקול גובר על המחאה.
ועתה לעניין עצמו. המחאה ממוקדת בדרישה לבטל
את "ההפיכה המשפטית" או הרפורמה בלשונם של חברי הממשלה והקואליציה. המצג
הוא שאם נסלק את החקיקה המשפטית נחזור לנורמליות מהסוג שהיתה כאן בימי הממשלה
הקודמת. או אז המחאה תצליח.
יש הטוענים שזו הסתפקות במועט. יש לישראל
כמה וכמה בעיות שהן לא רק יותר חשובות מההפיכה המדוברת. אלא שהן שורשיות יותר
במובן שגם ממשלות הבלוף־שמאל, למשל של יצחק רבין, היו שותפות ליצירתן. והמחמירים
בביקורת טוענים כי שורש השורשים הוא בפרקטיקה הציונית עוד מהימים שישראל היתה רק
פנטזיה – משהו לפני כמאה שנה.
הטענה הנגדית היא שאם היו מנסים לארגן
הפגנות נגד הפרקטיקה הציונית היו מגיעים כמה עשרות אנשים שאפילו לחסום את המדרכה
בקפלן לא היו מסוגלים. צמצום המאבק לזירה המשפטית הוא זה שהניב את הרבבות. את
התלהבות. את הזרימה ואת מה שהמארגנים חושבים כהצלחה.
ההפיכה התקפלה
בגלל הדעה הקדומה שלי לא אכנס כאן לדיון
הזה. במקום זה המאמר הזה מתמקד במה יקרה אם הגנגסטרים שבשלטון יתקפלו והחקיקה המשפטית תחוסל. המחאה תסתיים
בניצחון גדול ונחזור לימי בנט־לפיד־ליברמן־גנץ העליזים. בלי ימין קיצוני בלי חרדים
בממשלה.
איך תראה מערכת המשפט?
לשם כך אני נעזר בנייר עבודה שהתפרסם לא
מכבר שבחן את המערכת המשפטית האמריקאית. החוקרת בדקה את הפסיקה בכל בתי המשפט circuit
courts)) שבהם השופטים נבחרו על ידי הנשיאים. החוקרת
בדקה 550,000 פסיקות בין השנים 1985 ל־2020.
מכאן אעשה ספוילר לעצמי ואגיע לסוף: החוקרת
מצאה שהיא יכולה לומר בהסתברות של 90-95% מה תהיה הפסיקה עוד לפני שהמשפט התחיל.
בבתי המשפט שבהם מדובר החוקרת הצמידה תווית
פוליטית לשופטים. מי שמונה על ידי נשיא מהמפלגה הדמוקרטית מוגדר אצלה כתומך במפלגה
הדמוקרטית. ומי שמונה על ידי נשיא מהמפלגה הרפובליקנית מוגדר אצלה כתומך של אותה
מפלגה.
ההבדלים בין שתי המפלגות האמריקאיות הם בערך
כמו אלה שבין גנץ ולפיד. לפיכך המחקר מתחיל בסיווג משפטים לא פוליטים מובהקים כאשר
ברור מי הוא הצד החזק ומי הצד החלש. אם פלוני תובע חברת ביטוח החלוקה ברורה. וזה
זהה גם כאשר חברת ביטוח תובעת את פלוני.
בבתי המשפט הנחקרים יש תמיד הרכב של שופטים
ולא שופט יחיד. לכן החוקרת עוסקת בפסיקות
שבהן יש רוב שופטים לאחת משתי המפלגות. חשוב לשים לב: החוקרת לא יודעת מה דעתם
הפוליטית האמיתית של השופטים. זהותם הפוליטית נקבעת, לצורכי המחקר, על פי הנשיא
הבוחר.
התוצאה ברורה: במשפטים שבהם יש צד חזק וצד
חלש יש הסתברות גבוהה מאוד שהשופטים הרפובליקנים יפסקו לטובת החזק והשופטים
הדמוקרטים לצד החלש. כל מה שנדרש כדי לדעת את הפסיקה מראש זה לדעת מהו הרכב
השופטים.
זה נכון לא רק לגבי חזק וחלש. זה נכון גם
ביחסי עבודה, אקולוגיה, זכויות אדם וכל נושא שבו יש הבדל אפילו מזערי בין המפלגות.
המפלגות של בג"צ
אז מה זה אומר על בית המשפט העליון במדינת
בנט־גנץ־לפידוחבורתם? כאן אין אפילו דמוקרטים ורפובליקאים. כולם ארכי ימניים,
וכאלה היו ויהיו רוב השופטים שהם יבחרו, גם אם הוועדה לבחירת שופטים תיבחר בדרך
הרגילה ושיטת הסניוריטי תישמר. כמה מאות בתים בפלסטין אושרו לפיצוץ בידי בג"צ
בטענה הזהה ש"זה מרתיע"? ולאחרונה אושר פיצוץ בית של משפחת ילד בן 13 שהוכרז
כטרוריסט – כדי להרתיע את הוריו.
כיבוש? אין דבר כזה בפסיקה כי הדין
הבינלאומי לא חל על פלסטין הלא־כבושה. אסור למנות שר עם כתב אישום. אבל ראש ממשלה
דווקא מותר. וזה פה אחד.
כל זה מלמד שמי שמחזיר אותנו לעידן
טרום-לוין בלי לשנות דבר, ימשיך לספק חרא לוינטלטור. רוב השופטים הם בן גביר בנשמה עם
מסכה של גדעון סער על פסקי הדין. אין בישראל וכנראה לא יהיו שופטים דמוקרטים או ליברלים. בשפיטה
שלנו יש רק מפלגה אחת.
