"המלחמה האזורית הבאה תתרחש בחמש זירות בו־בזמן (חיזבאללה בלבנון; מיליציות פרו־איראניות בסוריה והצבא הסורי; חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה; התפרצות אינתיפאדה שלישית ביהודה ושומרון; ופרעות של עשרות אלפי ערבים ובדואים קיצונים בתוך ישראל). לכל זה יתלוו שיגורים של 3,500 טילים, רקטות וכטב"מים מדי יום לעבר העורף הישראלי, שיגרמו הרס נורא ואבידות קשות".
כך
כותב יצחק בריק שהוא גנרל מוסמך. ולא בפעם הראשונה. בריק, לשעבר גם מבקר מערכת
הביטחון, מתריע כבר שנים שהצבא אינו מוכן למלחמה הבאה שתהיה שונה לחלוטין מהמלחמות
הקודמות. טנק חדש מסוג ברק ועשר צוללות עם טילים בליסטים וראשי חץ גרעיניים לא
יסייעו למנוע את התרחיש דלעיל.
אבל
עכשיו יש לו פתרון למצב: "ראוי שראש הממשלה יכריז עכשיו על מצב חירום לאומי, כדי לגייס
את כל המשאבים האפשריים ולהכין את הצבא ואת העורף למלחמה האזורית הבאה, שתהיה
האיומה בתולדות עם ישראל."
המשל הסעודי
כספקן
בעל ותק אני מבקש להעלות חשש שההכרזה כזו מצד הוד מעלתו בנג'מין ניתאי, לא באמת
תרתיע. בין השאר בגלל שהוד רוחניותו האיראני עלי חמינאי הוא קורא "הארץ"
מתמיד ולכן יודע שיש הסתברות די גדולה שגם בעניין הזה נתניהו משקר. שלא לדבר על כך
שכשיעי מכובד הוא מוכן להסתכן בהחרבת ביתו בטהרן כמחיר חיסול המדינה היהודית
והלא-דמוקרטית.
לפיכך
אני ממליץ למלך היהודי מקיסריה דירושלים פתרון סעודי לאיום האיראני. סעודיה היא
בראש החדשות ומתברר שלפי הצעת ידידתנו (?) ארה"ב, היא תקבל יכולת להעשיר
אורניום בפיקוח בשלט רחוק של ארה"ב. ואפשר, מי יודע, שיסכימו שהממונה על
הפיקוח מרחוק יהיה השר הממונה על העשרת אורניום בישראל, דוד אמסלם. מה שיבטיח
שהאורניום הסעודי יהיה עשיר בקללות.
הוד
מעלתנו, מדווחים הפרשנים, מסכים לסידור הזה. הוויכוח הוא על כמה פלסטינים מותר
לצבא הגנה(?) לישראל להרוג מדי חודש. כאשר חברי הקואליציה מתנגדים נחרצות לכל
מגבלה שהיא. למען הביטחון, כמובן.
הנמשל האיראני
הספקן
הוא גם תבוסתן. מתברר שיש דרך שלא לנצח במלחמה, לא להפסיד במלחמה אלא רק להימנע
מהמלחמה. וכל מה שצריך לעשות זה להשיב את הגזלה.
יש
חברה ממשלתית בשם קצא"א: קו צינור אירופה - אסיה. אלא שזו לא באמת חברה
ממשלתית. היא לא כפופה לרשות החברות. היא לא כפופה לחוק חובת מכרזים. היא
"ירשה" רכוש גנוב מחברה פרטית בשם קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון) על
אף שכמחצית מבעליה לא נשאלו אם הם מסכימים לתת את הירושה הזו. ולענייננו הם גם לא
קיבלו תמורה עבור "הירושה" שלא נתנו. ובקיצור: ממשלת ישראל גנבה.
(הקריקטורה - ללא הכיתוב - לקוחה מאוסף הקריקטורות של הניו יורקר)
הנגנבים
פנו, בהתאם לכללי הקמת החברה הפרטית הזו, להליך בוררות שנמשך זה עשרות שנים. כמה
עורכי דין ישראלים שנבחרו שלא במכרז, ייצגו את ישראל לפני הבורר ובזבזו מיליוני
דולרים כדי להימנע מהתדיינות. פה ושם פסק הבורר סכומים קטנים לנגנבים. טענת ממשלת
ישראל שהיא לא אחראית לקצא"א מאילת לאשקלון לא התקבלה.
ממי
גנבו את המיליארדים? מממשלת איראן. גם זו הסוותה את הבעלות באמצעות חברה פרטית.
ובכל זאת החברה הפרטית האיראנית זכתה אצל הבורר. באותה עת קצא"א גם גנבה נפט.
כאשר התברר שהשלטון הקודם באיראן עומד ליפול, קנתה החברה הפרטית קצא"א הרבה
נפט ושכחה לשלם עבורו.
הפתרון
אז
הנה הרעיון: שממשלת ישראל תעביר את קצא"א הממשלתית לממשלת איראן. החצי שמגיע
בבעלות ועוד חצי על הגניבה והריבית. לאיראן יהיה נכס יקר ערך שמיקומו באשקלון שאחד
מרווחיו זו הקרקע שעליו יושבת תחנת הכוח של דוראד. אחלה השקעה עבור איראן.
ואז
נראה אם איראן עדיין תתעקש לשגר לאשקלון מאות טילים ליום כתחזית הגנרל בריק שחלק
מהם יפספסו ויפלו על....עזה.
או
שהם יגידו: פוס, אנחנו עכשיו נייצא נפט איראני לאירופה שיוצא מצינור ישראלי עולה
על מיכלית מפנמה שנוחתת בנפולי.
