עד לפני כ־20 שנה אספקת המים לתושבים בוצעה בידי הרשויות המקומיות. לכאורה עניין סביר. אלא שהתברר שהרשויות המקומיות, בהכללה, מנהלות את משק המים והביוב ברשלנות. בעיקר אובדני מים גדולים שנובעים מתחזוקה לקויה. היה גם חשד מדוע זה קורה: כי הרשויות המקומיות ראו במים מקור להכנסה כספית ועשו שימוש בפער שבין מחיר הקניה והמכירה לשימושים שאינם מים וביוב.
לפיכך שונה החוק והרשויות המקומיות נדרשו
להקים תאגידי מים בהם לרשות המקומית אין שליטה ובמיוחד נאסר על התאגיד להעביר כסף
לרשות המקומית. כך נמצא שיפור במשק המים והביוב ובמקביל בכי ונהי של הרשויות
שאיבדו כסף לביזבוזים חשובים כמו החלפת האספלט במדרכות באבני אקרשטיין מתנדנדים
ולמינוי כל מיני מקורבים לתפקידים במשכורת ציבורית שמנה.
קיץ 2023
ללא קשר לבחירות הקרובות לרשויות המקומיות
נחקק חוק המאפשר לתת לרשויות המקומיות למשוך דיבידנדים מתאגידי המים. לח"כ דוד ביטון
(ליכוד) היה הסבר אחר: "יש בעיה עם הדיבידנדים שלא מחולקים והרשויות צריכות
את זה, בעיקר בשנת בחירות".
לאמור אחרי שעשרות שנים התברר שהרשויות
המקומיות חולבות כספי מים לצרכים אחרים, חוזרים עכשיו להתקין מחדש את המחלבה באמצעות דיבידנדים. אפשר יהיה לתהות אם תאגיד
מים יוכל לשלם דיבידנד לרשות המקומית גם אם יש לו חוב – למשל להחזר הלוואה שנלקחה
לצורך תשלום הדיבידנד.
ראוי לומר מה ההגדרה הנכונה של התרגיל: זה
מס מים. הממשלה הנוכחית ביטלה את המס של משקאות ממותקים שמזיקים לבריאות ומגדילים
את ההוצאה לטיפול בחולי סוכרת כי זה ראוי. ובמקביל מטילה מס על מים לא ממותקים
שמביאים אך תועלת. ללמדנו מה חשוב לבנימין נתניהו וחבורת הגנגסטרים הרשומים כשרים
ולחברי הכנסת – וכן, גם מהאופוזיציה הלוחמת(*).
המסים החסרים
כמובן שיש חלופה איכשהו סבירה לתרגיל
המסריח. שאם כבר מחלקים דיבידנד אז שיעבירו את הכסף לבעלי המניות האמיתיים – תושבי
הרשות המקומית הלא הם "העם"
שבוחר בעוד חודש מי יעשה עליו תרגילים נוספים.
הפינה הזו מבקשת לעזור למתחרים על קול הבוחר
עם הצעות למסים נוספים שיש להם היגיון כלכלי בערך כמו למס המים.
המס הראשון הוא מס אשפה. אבל לא יכנו זאת מס
אשפה כמו שלתרגיל המסריח לא קוראים מס מים. יהיה מותר להניח אשפה בתוך מיכלי האשפה
רק בשקים מיוחדים. את אלה תמכור העירייה במחיר שווה לכל נפש – מחירו של קוב מים.
על השקים תטביע העיריה ברקוד שרק באמצעותו אפשר יהיה לפתוח את מיכל האשפה העירוני.
אני בטוח שאף אזרח נאמן ובמיוחד בוחר של
הקואליציה לא יניח אשפה ברחוב – ושיקפצו כולם.
המס השני הוא מס תנועה. מי שזז על כביש או
מדרכה ישלם. בניגוד למס גודש שנועד לצמצם רק בשימוש במכוניות, מס התנועה יוטל כל
מי שזז. כי הוא או היא משפשפים את הכביש והמדרכה שנבנו בידי הרשות המקומית. זה המס
הכי פשוט לגביה: הוא יוטל על כל תושב של היישוב מעל גיל שנתיים.
המס האחרון הוא אולי מעט דרקוני אבל חיוני
לא פחות: מס אוויר. כידוע הרשויות המקומיות פועלות באופן נמרץ כנגד זיהומי האוויר
מכל סוג. מאיפה יש להן כסף? אז אין להן ולכן זה לא נמרץ כלל ועיקר. מס אוויר יאפשר
מימון לפעילות הנדרשת. גם את המס הזה לא קשה לגבות. פקחי העיריה יעצרו מדי פעם
אנשים ויבדקו אם הם נושמים אוויר. ואם כן – ולא יוכיחו ששילמו מס – ייקנסו.
בהצלחה לכולם בבחירות הקרובות.
(*)הנה רשימת מציעי חוק הדיבידנד: דוד ביטן, אופיר כץ, אריאל קלנר, עמית הלוי, אלי
דלל, אברהם בצלאל, יצחק קרויזר, דן אילוז, טלי גוטליב, בועז ביסמוט, משה סעדה,
לימור סון הר מלך, רון כץ, מאיר כהן, מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, סימון
דוידסון, נאור שירי, משה טור פז, עידן רול, רם בן ברק, אלעזר שטרן, מטי צרפתי
הרכבי, מנסור עבאס, אליהו ברוכי, יונתן מישרקי, אוריאל בוסו, אורנה ברביבאי, אימאן
ח'טיב יאסין, חוה אתי עטייה, יצחק פינדרוס, אחמד טיבי, יוסף עטאונה
