גדעון עשת

למביני היי-טק אין בכלל ספק. אנחנו, כלומר תושבי ישראל, סופר חכמים. כל מדינות העולם אוכלות מכף ידינו ככל שהדברים נמדדים בפיתוחים טכנולוגיים זעירים. אפילו סינגפור, מדינה מספר 1 בכל מבדקי ההישגים בחינוך, מתגמדת מול המדינה מספר 42. ומי מתחזק את חיל האוויר של מי? אנחנו את שלהם או הם את שלנו? בראבו עלינו, אבל מה קורה אם בודקים לא רק את האליטה של יוצאי חיל המודיעין אלא את הישראלים בכללותם. במיוחד הצעירים שבהם?. מחקר חדש מאיר את מי שמתגייסים (או לא) לצבא השנה בהגיעם לגיל 18. את המבחן הקובע – פיס"ה – הם עשו לפני שלוש שנים.

כשהיינו קטנים ורצינו לומר למישהו שהוא מדבר שטויות וקושר מין  בשאינו  מינו השתמשנו בשני ביטויים. האחד הוא "מה בין שחת לתחת" והשני "מה בין החורים בגבינה צהובה והמכתשים בירח". מבין שלל המסורות הלשוניות שפג תוקפן גם שתי אלה ראויות לתחיה מחודשת הודות לחוקרי בנק ישראל ואוניברסיטת חיפה.  

מי הוא/היא בן/בת הזוג המועדף? במשפחת החתולים התשובה מאוד פשוטה: מי שמנצח בקרב נשיכות בין הזכרים. אצל בני אדם, ובמשך אלפי שנים, הזיווג נעשה בידי ההורים. שידוך הוא התואר המקובל לתהליך. אצל נטולי שיעבוד לדת ומסורת התקיים הרבה שנים הכלל ש"כסף הולך לכסף". בהרבה תרבויות נעשה חיבור בין שתי השיטות וכך ההורים של בת הזוג קנו את בן הזוג והתמורה עברה להוריו (מוהר). ויש כאלה שמדברים, לא עלינו, על אהבה ודברים לא ענייניים אחרים.

מהו הענף המאופיין בריכוזיות גבוהה המשפיעה על מיעוט תחרות ורמות מחירים גבוהות? תרשמו לפניכם שלושה ניחושים על דף נייר, ועכשיו תמשיכו לקרוא. אז פיספסתם. הענף הכי ריכוזי במדינה שאין בו תחרות ורמות מחירים גבוהות הוא......השרות הציבורי. רוב מוחץ של העובדים שם מאוגדים וסוחטים שכר גבוה ותנאי עבודה מופלגים מהמעסיקים שלהם – כלומר המעסיק הריכוזי שלהם: הממשלה.

לפרשן הכדורגל, חיים ברעם, היתה מנטרה קבועה: צריך לשחק התקפי. לצופי הכדורגל שלא ממש איכפת מהקבוצות המתמודדות זו מנטרה חיובית. אבל אם רוצים גם לנצח...... דונלד טראמפ מאמין גדול בהתקפה. בשבוע שעבר הוא הורה על הטלת מכסים על סחורות תורכיות "רגישות" – כאלה המהוות משקל גדול ביצוא התורכי. כתוצאה מכך, מסבירים מומחים לכלכלה התקפית צנחה הלירה התורכית בעוד כך וכך אחוזים. מתחילת השנה הפיחות בלירה הגיע לכדי כ – 50%.

הנושא אינו חדש. כבר לפני 600 שנה היה מי שהציע שכר בסיסי לכל מבוגר. רוב השנים הנושא היה בתרדמה עד 1950. או אז הנושא צץ ונפל בוועדה ממשלתית ("בוורידג'") בריטית. בבחירות האחרונות לנשיאות צרפת מועמד המפלגה הסוציאליסטית היה תומך נלהב, מה שלא ממש סייע לרעיון. היום יש אירגון בינלאומי הפועל למענו. וגם זה לא ממש מצליח. הרעיון פשוט: כל מבוגר יקבל מהמדינה סכום חודשי קבוע. הכסף יינתן ללא תנאי. לעובד, לפנסיונר, למובטל, לבטלן. דוגמה פשוטה: אם הממשלה תיתן לכל מבוגר 5000 שקל לחודש המשמעות היא – במונחי היום – 10,000 שקל לזוג – פי שלושה מקו העוני הנוכחי. זה מהפך דרמטי בממדי העוני. כאשר מסתכלים על ההיסטוריה של הרעיון מוצאים כי רוב תומכיו המעטים באו מהצד השמאלי-ליברלי של הזירה הפוליטית. חריג נמצא בדמותו של מילטון פרידמן שהציע ואריאציה על הנושא. לפיכך מעניין היה להיווכח כי פורום קוהלת – אירגון ימני מכל זווית שהיא – פירסם נייר עמדה אוהד לרעיון. המחברים אף קבעו גבולות כספיים לקצבה הבסיסית שלהם, עשו סימולציה על סקר הכנסות משקי בית שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסט...

"פטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל" (סמואל ג'ונסון, 1775) ל"ידיעות אחרונות" היה ביום שישי האחרון סקופ: "דירוג שיא לכלכלת ישראל" נכתב בידיעה בדבר כוונתה של חברת דירוג, סטנדרד אנד פורס, להעלות את דירוג האשראי עוד באותו היום. וכך אמנם היה. בידיעה שנכתב כי הדירוג יעלה ל – AA , ובפועל הוא עלה בפחות מזה, אבל לא נהיה קטנוניים. היו שתהו מה ראה העיתון להפוך ידיעה כלכלית מהסוג הזה לכותרת ראשית. ב"ידיעות אחרונות" תמיד דרשו כי כותרת ראשית בכלכלה צריך שתיגע למשפחות, משקי בית, לציבור הרחב. מה לדירוג אשראי ולמשפחה הממוצעת?

עיתון "הארץ" דיווח השבוע כי בית החולים אסותא שבאשדוד, הפועל שנה אחת בלבד, צבר גירעון של 150 מיליון שקל והנהלתו פנתה לממשלה בבקשת סיוע. סביר להניח כי הבקשה תתקבל כי רק לפני שנתיים שפכה הממשלה סכומים גדולים יותר על בית החולים הדסה שבירושלים. כמקובל בעניינים שכאלה, יוכרז על "תכנית הבראה", קשקוש מקובל לכיסוי תחת ממשלתי שבמסגרתה יפטרו כך וכך עובדים, יידחו תשלומים לספקים ויעבירו חלק מהנטל אל קופות החולים. איך אני יודע? כי כך נהגו כל ממשלות ישראל. בעניין הזה לא צפוי שיהיה חדש תחת השמש.