ויזה יותר טוב מחרם



במהדורת החדשות של יום חמישי בשבוע שעבר נמסר כי נציג מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם שבדק את מצב העניינים ב"לב השומרון", כלומר בגדה המערבית, מצא הפרה בוטה של זכויות האדם. הנה עוד אנטי ציוני שמתפקד גם כפרופסור בקנדה, שם ראש הממשלה הוא בכלל לא חבר של ראש ממשלתנו.
העניין נקבר במהדורה ולא היה זוכה לאיזכור אלמלא ההמלצה של הפרופסור להטיל חרם על "כל המוצרים שמקורם בהתנחלויות". אני די מתפלא על הרדיו הממלכתי של ממשלת נתניהו המשדר בכלל ידיעה שיכולה להתפרש כעידוד סמוי לחרם שכזה – ענין שאסור על פי החוק הישראלי.

שתפו:

קומראד HA1C



אם טרם שמעתם או נפגשתם עם החבר דלעיל סימן שאתם צעירים, בריאים ובמצב טוב או, לחילופין, רשלנים. לפחות מבחינת מחלת הסוכרת הנחשבת היום – אחרי שהדיחה את מחלות הלב – כקטלן מספר 1 של המין האנושי. כרגיל, כל מי שמטריח עצמו לבדיקת דם לומד להכיר את ההמוגלובין ששמו מעטר מאמר זה. זה המדד האולטימטיבי לקביעה האם לפנינו חולה או בריא.

שתפו:

בלפסט ואריאל



רק ב 1970 – 30 שנה לאחר האירוע – התפרסמו תמלילי השיחה בין וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, לבין איימון דה ואלרה, ראש ממשלת אירלנד. איימון דה ואלרה היה בעבר אויבו של צ'רצ'יל בזמן מלחמת העצמאות של אירלנד מבריטניה. אבל עכשיו, ב-1940, בריטניה נמצאת במלחמה עם "מדינות הציר", כלומר גרמניה הנאצית ואיטליה של מוסוליני. ואילו הרפובליקה האירית הכריזה על נייטרליות במלחמה. כדי להבטיח את החזית המערבית שלו, צ'רצ'יל מנסה לשכנע את דה ואלרה לעזוב את מדיניות הנייטרליות ולתמוך בבריטניה במלחמתה. כאתנן הוא מבטיח לצרף את צפון אירלנד לרפובליקה  האירית.
שתפו:

מי הרג את פיליפס



מגיל 15 אני קורא נאמן של השבועון הבריטי The Economist. במשך שנים התפעלתי מהדיווחים מהשטח ובמיוחד מהניתוח החד וההחלטי של סוגיות כלכליות. עד שיום אחד הבנתי שבכל הנוגע לכלכלה השבועון הזה כותב את אותו מאמר פעם אחרי פעם. עם פתיח שונה. עם התייחסות אקטואלית שונה. אבל במהות הם הטיפו לתחרות חופשית, ריסון תקציבי וכל מה שלומדים באוניברסיטה על כלכלה בחמש השנים הראשונות. לאמור: הקשר עם המציאות רופף למדי, כמו שעון מחוגים מקולקל שמדייק פעמיים ביממה.

שתפו:

אחרי החגים



על פי עדויות שכלל אינן מבוססות – למשל ממדי פקקי התנועה – לפחות רבע מתושבי המדינה העדיפו שלא להתענות בהליכה עם לולבים ולימונים מחוספסים ובחרו לשוחח עם יהווה בטיסה לחו"ל. בהזדמנות חגיגית זו אני מבקש להודות לתושבי שכונת בית וגן שבירושלים (זנים שונים של חרדים) על שבחרו שלא להשתמש בענפי דקלים כתקרה לסוכותיהם אלא בחרו במחצלות. מי ייתן ובשנה הבאה ייפסק הנוהג של התעללות בדקלים על לא עוול בכפם ואולי – אם יימצא רב אמיץ – גם בלולבים ולימונים.
שתפו:

ביטוח כסף



לא מכבר אישר בנק ישראל הקמת בנק חדש דיגיטלי (כלומר נטול סניפים). שמחה וששון במקומותינו כאילו שיש לנו חסך בבנקים - יש בישראל 15 בנקים. אלא שלצד הבלונים המתעופפים יש חשש שבפועל זו תהיה פדיחה.
שתפו:

מוות נטול סבל



רבים כבר עסקו בתהייה על טיבם של שנותינו האחרונות בטרם מוות. לפני 50 שנה מוקד העניין היה בהתמודדות עם מחלת הסרטן. טיפולים מגוונים דחו את מועד המוות עד לשנים האחרונות שבהן החליט מי שמחליט בעניינים כאלה לתקוף אותנו ביעקוב-קרויצפלד, דמנציה ואלצהיימר – מחלות קטלניות שאבותינו כלל לא הכירו.
לדעתי, הלא מבוססת כלל, כל המחלות של סוף החיים מקורן בתאגידים המייצרים תרופות יקרות להחריד כדי לטפל במחלות האלה. תיאוריות קונספירציות הן הרבה יותר מעניינות מאשר כל מיני תיאוריות על התרופפות הגוף ובעיקר המוח. אלא שכל זה לא מסייע לריפוי של ממש אלא, ובעיקר, לאיכות חיים מחורבנת. ומי שלא השתכנע מוזמן לבקר בבתי אבות סיעודיים.
שתפו:

פשיעה בין עדתית


"אם נוותר על מדינה יהודית
הצאצאים שלנו עלולים
לחיות במדינה דמוקרטית"
ח"כ מיקי זוהר, דה מרקר 6.1.2016

נוסף על מסחר לא חוקי בהרואין, קוקאין, נשק ודומיהם, מתברר שיש במקומותינו פשיעה נוספת: "סחר בלתי חוקי בהיתרי עבודה לעובדים פלסטינים בישראל" אין מדובר בעניין זניח. לפי אומדן של החוקרים, האחד מבנק ישראל והאחר מאבו-דבי, ה"עסק" הזה מניב הכנסה שנתית של כמעט חצי מיליארד שקל. מה שמעניין בפרשה הוא שהממשלה יודעת על הפשיעה וממדיה, אבל מתעלמת. בינתיים היא הנהיגה שיטה ניסיונית חלופית לניהול היתרי העבודה באזור התעשייה עטרות שמצפון לירושלים.

שתפו:

תרומה או שוחד



לא מכבר פירסם "הארץ" כי תאגיד התעופה אל-על תרם 20 אלף שקל לעמותת איחוד מוסדות גור. על הכתבה מרחפת עננת שוחד (או, מוטב לומר, כניעה לדרישת פרוטקשן) שמקורה בחשש שחסידות גור תחרים את חברת התעופה ובכך תגרום לה נזק. אל על הרי מנהלת חשבונות כפולים בענייני "שמירת שבת" ומטוסיה שטסים בשבת עושים כן תחת מותג של חברה בת. אבל חשובה לה מראית העין. או שמא אישתו של מנכ"ל החברה התאשפזה בבית החולים הדסה שבו – יש אומרים – ידו הארוכה של חסיד גור, יעקב ליצמן, מחוללת פלאים במלונאות האישפוז.
שתפו: