הידיעה הוצנעה
ויש להניח שאלמלא הסלבריטי המעורב לא היתה מתפרסמת כלל. בינינו, מה זה 7.5 מיליון
שטרלינג אם לא כסף קטן בעולם העסקים. ומי הם בכלל בני משפחת גלזר האמריקאית שקיבלו
את הכסף הזה? הסלבריטאית שהקפיצה את המידע לתקשורת היא מנצ'סטר יונייטד, קבוצת
ספורט שפעם היתה מצליחה והיום בינונית למדי, אבל מוכרת לכל נפש כדורגלנית. מנצ'סטר
יונייטד נמצאת בבעלות תאגיד שבו שולטת משפחת גלזר, שקיבלה ברביע הראשון של השנה את
הסכום דלעיל כדיבידנד.
לתורת הכלכלה יש כמה הורים. אדם סמית, דייויד ריקרדו, קרל מרקס אלפרד מרשל, מיינארד קיינס ועוד כמה. הפחות מוכר אך לא פחות חשוב הוא לדעתי ואסילי ליאונטייף. האיש שבזכותו נעשתה אחת הפגיעות האנושיות הכלכליות של המאה הקודמת. האיש שיצא מרוסיה בגיל 25 כדיסידנט ופעל בארה"ב, פיתח שיטה שנבחרה בידי אותה רוסיה לקלקל את כלכלתה.
מנהג להם למורים לכלכלה לשם בדיקת חדות מחשבתו של התלמיד האומלל. בסוף הסמסטר הראשון מופיעה במבחן שאלה כזו: במדינת ליברמאניה החליט שר האוצר לפעול להורדת יוקר המחיה. הוא ביטל מכס בשיעור 12% על חלקי חילוף לרכב, אופניים חשמליים, אביזרי רחצה לדירה, שטיחים ועוד.
האם יוקר המחיה יופחת ובכמה?
כאשר מסתכלים על חבורת אנשי המקצוע שעיסוקם דיור אפשר למצוא שתי קבוצות עיקריות בכל הנוגע למחירי הדירות שעלו בשנה האחרונה בכ – 16%. יש את אלה שבדעה שההתייקרות נובעת מצד הביקוש. כאשר הריבית היא נמוכה, הדירות, כמו המניות ואגרות החוב, הם נכס מבוקש למי שכל תכנית חסכון תשאיר לו סכום דומה לזה שהפקיד. לפיכך אין ברירה אלא לטפל בביקוש, וכרגיל מציעים לעשות זאת באמצעות מס רכישה בשיעור גבוה.
הכיבוש היה לפני כאלף שנה. ההתנחלות – הזנב – היא בת קצת
יותר מ-400. לפני 100 שנה, בתום מלחמת אזרחים עקובה מדם, נסוג הכובש מ-85% מהשטח
הנכבש ולפני כ-70 שנה נחקק בפרלמנט של הכובש חוק המכיר באירלנד (85%) כמדינה
עצמאית.
נשאר הזנב שבו מרוכזים כל המתנחלים אבל רוב האוכלוסייה בו
היא אירלנדית, לפחות במובן הקתולי של המילה.
היו ימים שההבחנה בין השמאל והימין היתה ידועה ומובנת לכל נפש. השמאל, בהכללה, היה "שלומניק", כלומר נוטה יותר להסדר מאשר למלחמה. הימין – מוסוליני, פרנקו ואדולף עם דם יהודי –נטה לפתור סכסוכים באלימות. השמאל היה לא פעם בעד הלאמה של גופים כלכליים בעלי עצמה וחשיבות כלכלית; הימין היה נגד מדיניות שמטרתה צמצום אי השוויון בהכנסות בטענה שזה פוגע ביעילות הכלכלית. זה בלט במיוחד במדיניות הבריאות, כאשר השמאל היה בעד ביטוח בריאות ציבורי לכל, בשעה שהימין – ראו ארה"ב עד היום – דגל ברפואה פרטית בתשלום פרטי.
היו ימים שהפוליטיקה היתה יותר פשוטה.
כתבתי במנוע החיפוש במחשב "ציפיות כלכליות" וקיבלתי יותר מ-400 מיליון תשובות. מה שיכול ללמד שיותר משחשובים החיים הממשיים – חשובות יותר הציפיות לעתיד.
קשה להגזים
בחשיבות שכלכלנים מייחסים לצפיות שלנו לעתיד. אין כמו העתיד כדי להשפיע על ההווה. פעם
חשבו שההווה הוא תוצר של העבר. שאם
לפני חודש העלו את שיעור מס הכנסה, אז השבוע נקנה פחות כי יהיה לנו פחות כסף. זו
תיאוריה מיושנת. עכשיו יודעים שאם נאמין שבשבוע הבא יעלו את מס הכנסה אז כבר השבוע
נוותר על שסק.
השבוע, לקראת יום העצמאות, ערכתי סקר שביקש לגלות את שיעור משקי הבית המניפים על מרפסת ביתם את דגל המדינה. אם הייתי מציג את הממצאים בכיתה א' של סטטיסטיקה היו מעיפים אותי מבית הספר. הסתובבתי בשכונת מגורי וחישבתי בערך משהו כמו 2%. בשכונה החרדית הקרובה השיעור היה 0.1%. פיסת הבד כחול-לבן נמצאת בדעיכה.
