גדעון עשת

  לשר האוצר היה רעיון יוצא מהכלל: לפתוח את משק החלב ומוצריו ליבוא חופשי, לבטל את מכסות החלב לבעלי רפתות, לחסל את מועצת החלב ועוד. בבית הספר לכלכלה של פורום קהלת הוא היה מקבל ציון לשבח. אלא שלמרבה הצער ההצעה הסופר-קפיטליסטית   לא התקבלה. שר האוצר הטיל את האשם על "האגף הקומוניסטי שבליכוד".

  מה משותף לסלקום, אמישראגז, פזגז, בזק, הוט, פרטנר ואלקטרה? כולם   תאגידים ישראלים שמנפחים לנו את השכל בפרסומות כדי שנקנה מהם... חשמל, ובמחיר זול יותר מזה של חברת החשמל עצמה. התאגידים האלה, שלא כמו חברת החשמל, אינם מייצרים חשמל ובעיקר אינם מוליכים אותו לבתי הצרכנים.

  קשה להבין מדוע בג"צ לא דחה על הסף את העתירה לחייב הממשלה להקים ועדת חקירה למלחמת עזה המתחוללת מאז אוקטובר 2023. גם אם יש חשיבות לחקירה כזו היא כולה בזירה הפוליטית. בית משפט אינו מקום להכריע בענייני מדיניות אפילו אם הממשלה שימשה סייענית למימון החמאס במשך שנים ארוכות. העובדה שממשלות בעבר הקימו ועדות כאלה אינה הופכת לתקדים משפטי. הממשלות הקודמות אולי היו הגונות יותר –   לפני ממשלות נתניהו הרי היו נישואים וגירושים אזרחיים, הלא כן? – אבל גם זו בחירה פוליטית.

  השבוע נפתח עם שתי הודעות: האחת, של נשיא ארה"ב ובה אולטימטום של 48 שעות לאיראן שהוארך בחמישה ימים. השנייה, של מביני הכלכלה ולפיה העולם נכנס למשבר, שהתחיל עם עליה של כ־20% במחיר הנפט הגולמי ושל כ־30% במחיר הבנזין בארה"ב. לצדן היתה גם עלייה של כמעט אחוז בתשואה על אג"ח של ממשלת ארה"ב ומדינות רבות אחרות מאז תחילת המלחמה – שווה ערך להתייקרות של 25%. כלומר הממשלות יצטרכו לשלם ריבית יותר גבוהה, ובהרבה, כדי לגייס כסף לצרכיהן. לצורך הדיון אשים בצד את מעללי המלחמה האחרים ואסביר מדוע, אם אכן יהיה משבר – זה יהיה טוב לאנושות.

  רשות המסים מבקשת את עזרת הציבור בחיפוש אחר שיעור מס קניה שיוטל על מכונית חשמלית החל מינואר 2026. שיעור המס הנוכחי הוא 45% ומומחי הרשות סבורים שיש כאן סבסוד ולפיכך ראוי להעלות את המס ל-52%, עם זאת הם מודים שגם בשיעור החדש יש סבסוד. בצר להם הם פונים לציבור   שיסייע בקביעת המס. איך זה שהטלת מס, ובמיוחד העלאת שיעור מס, מהווה סבסוד?

  מספר המפתח הוא 2.54 מיליארד דולר. זה הסכום שתשלם הממשלה לתאגיד ICL – שמו העברי החדש יחסית של תאגיד "כימיקלים לישראל", הבעלים של מפעלי ים המלח. וזה עוד מחיר צנוע, כי לדעת ראשי התאגיד הפיצוי הראוי, כמחושב בספרי החשבונות, הוא 6 מיליארד דולר. בעליו, אוהבי ממשלת ישראל, ויתרו על רוב הכסף. מדוע בכלל מתחייבת הממשלה לשלם, ולו סנט אחד, לתאגיד פרטי ? ובכן, זה מוגדר פיצוי על הנכסים – למשל, בריכה לאידוי מים   שיותירו מפעלי ים המלח עם תום הזיכיון.

  הבה ניכנס לרגע לעורם של בני משפחת פאליק, חבריו של בנימין נתניהו ותורמים לפועלו. למשל בהקשר הדמיוני הבא: מדינת ישראל ידועה ביחסה הקמצני   לפנסיה של ראש ממשלה. איך יוכל אדם שתרם כל כך הרבה למדינה להתקיים מכמה עשרות אלפי שקל בחודש בלבד, אם וכאשר יפרוש? לפיכך התכנסו בני המשפחה באחד מבתיהם במיאמי לדון במתנה שיעניקו לראש הממשלה לעת פרישה והזמינו גם את יאיר, בנו, לשם קבלת היזון חוזר. פה אחד הוחלט להעניק לנתניהו מטוס מנהלים תוצרת בואינג ששוויו 100 מיליון דולר, שיחסוך לבעליו את העמידה בתור בשדה התעופה ואת ההצטופפות עם הפלבאים במחלקה הראשונה.

  שלום לך מר טראמפ, אתה הרי ידעת לפנינו, תושבי המזרח התיכון, שממשלת ישראל מסרבת לצאת מעזה. גם החזרת כל החטופים לא תשנה את עמדתה. בעזה, שמשון עשה שריר ונשאר איתנו לנצח. השבוע, גם בצלאל סמוטריץ, שמחזיק את נתניהו באשכיו, הודיע על כך בפומבי. אתה, כך נראה, לא ממש מודאג מהמצב בעזה. מבחינתך, היא סוג של אוקראינה קטנה רק בלי מינרלים שאפשר למצוץ מאדמתה. ובכל זאת, הנה הצעה כיצד להשתמש בסכסוך הילידים במערב המזרח התיכון לקידום עניין שאתה עוסק בו באחרונה: הגרעין האיראני.

  במדינת יודומאניה, אי שם על חופי הים התיכון, התנהלה קטטה פוליטית חריפה. כרגיל במדינה ההיא הקטטה היתה על עניין שולי יחסית, כפי שהיתה קטטה בעניין הקמת ועדת חקירה כ־60 שנה לפני כן, כדי לפסוק האם מבצעי החבלה שהפעילה הממשלה כעשור קודם לכן במדינה שכנה היו חוקיים.

  קושייה בכלכלה גיאוגרפית: מהו המקום בישראל שאם ייצרו בו חשמל, החשמל יהיה הכי זול והכי פחות מזהם את האוויר. רמז: ממשלת ישראל, ליתר דיוק ממשלות ישראל, טרם גילו את המקום.

  השאלה שבכותרת אינה תמוהה כפי שאפשר לחשוב. אנחנו הרי לא זורקים אשפה לים. אנחנו, לרוב, שמים את האשפה הביתית במיכל שאותו מרוקנת הרשות המקומית, שמזיזה אותו למרכזי מיון ואחר כך חלק מהאשפה ממוחזר ורובו נקבר. ובכל זאת, סריקת הים מעידה על הימצאות כמויות גדולות של פלסטיק, רובו בשקיות, שחלקו נאכל בידי דגים, שמוצאים את מקומם על הצלחת שלנו.

  מרבית הכלכלנים הקלאסיים, החל במאה ה-18, תמכו בתחרות חופשית. אבל הם לא טענו, כמו הניאו־ליברלים של המאה ה־20 ואילך,   שהשיטה יוצרת "שיווי משקל", כלומר נרוונה של פעילות כלכלית מסודרת, נטולת חיכוכים, המניבה יעילות ורמת חיים מיטבית. להיפך, רובם לא האמינו שהשיטה הזו יציבה. יוזף שומפטר כתב על מחזוריות בתנודות כלכליות, קרל מרקס בנה קריירה מתיאור הקפיטליזם המתמוטט אל תוך עצמו (וטעה).

  מה אתם מעדיפים? שוקולד או ממרח קקאו שמטעמי תחפושת מתקרא "ממרח שוקולד"? כמי שמכור לשוקולד מריר ומוציא מדי חודש רבע אחוז מהכנסתי נטו על תחליף החשיש הזה,  נפגעתי מהודעתו של שר הכלכלה, ניר ברקת, כי בכוונתו להטיל סוג של פיקוח מחירים דווקא על "ממרח שוקולד" אך לא על שוקולד. מכיוון שברקת הוא חבר בחמישון (20%) העליון חשדתי שהעשירים אוכלים ממרח נוטלה, סוויטאנגו, השחר העולה, קידי ועוד (נטולי שוקולד) בארוחת בוקר. לפיכך פניתי ללוח 1.1 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וממנו למדתי כי הם לא חובבי הממרח ומוציאים עליו עשירית מההוצאה על שוקולד. ועל אף זאת הודיע השר כי ממרח שוקולד הוא יעד מיידי לפיקוח מחיר.

  לא מכבר פירסם החשב הכללי במדינת קו־קו־רי־קו אי־שם במדבר במזרח התיכון פנייה לציבור להגיש הערות לשני מסמכים ממשלתיים העוסקים בעתיד ייצור החשמל בלול. זאת על רקע תלונות מתושבי הלול שקר להם בחורף וחם מדי בקיץ. המסמכים עסקו בחלופות הבאות: ייצור חשמל באמצעות שריפת גז טבעי, שיביא למחיר חשמל לצרכן של 50 אגורות לקילווט, ולחילופין, ייצור חשמל באמצעות שריפת פחם שיביא למחיר של 20 אגורות לקילווט. ממשלת קוקוריקו מינתה צוות כלכלי וצוות סביבתי־תיכנוני ואלה המליצו חצי־חצי, כאשר על הפחם יוטל מס שיביא את מחיר החשמל ל־40 אגורות מה שיעזור להגדיל יצוא ביצים וגם את הכנסות ממשלת הלול שינוצלו לטובת התרנגולות.   יש לכם הערה? הנה הנוסח המדוייק: " ביום 31 במרץ 2030 יסתיים הזיכיון שהוענק בשנת 1961 לחברת מפעלי ים המלח להפקת המחצבים והכימיקלים שבים המלח. לקראת מועד זה, נערכים משרדי הממשלה לגבש המלצות לתשתית רגולטורית עדכנית במישור הכלכלי והסביבתי אשר תייצר תנאים משופרים שיהוו את הבסיס למכרז העתידי להפקת משאבים מים המלח, וזאת בהמשך לדו"ח שפרסם הצוות לעניין "פעולות הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת ...

  השבוע, במיני מרקט השכונתי, נמכר קילוגרם של עגבניות שרי ב־ 47.90 שקל ואילו מחיר עגבניה "רגילה" – חצי מזה. 10 דקות הליכה/נסיעה במכונית למיני מרקט אחר מחיר שני הסוגים היה נמוך ב־50%. בין שניהם יש שני סופרמרקטים ובהם המחיר היה אי שם באמצע. אחד ההסברים לתופעה הזו הוא שאיכות העגבניה שונה בין המוכרים. יש המוסיפים כי רוב הקונים מעדיפים שלא לנוע בין חנויות למחיר הזול ביותר ומוכנים לשלם יותר ובלבד שיעשו קניה אחת לכלל המוצרים.

  שר האנרגיה מבקש אישור ממשלה לדחות סגירה של כמה תחנות כוח לייצור חשמל המופעלות באמצעות שריפת פחם. הסיבה: בלי התחנות האלה יהיה מחסור בחשמל. התוצאה תהיה עודף פליטה של מזהמים לאוויר וזאת כדי שתהיה תעסוקה מלאה לבתי חולים וקופות חולים.

  OPC הוא תאגיד הפועל בתחום האנרגיה ולאחרונה זכה במכרז של רשות מקרקעי ישראל לחכירת קרקע לצורך הקמת מתקן לייצור חשמל סולארי תמורת 890 מיליון שקל. ברכות לגירעון בתקציב המדינה שזכה לזריקת עידוד תמורת טמטום.

  לדוברי אנגלית אין ספק: שמו הים המת. בתרגום חוזר מאנגלית לעברית  הוא מכונה ים המוות. יש הטוענים ששמו המקורי הוא ים המלח. ויש בזה היגיון כי הדבר היחיד שצומח שם הוא מלח. יצורים חיים מדירים עצמם מהמקום הזה למעט בני אדם שמאמינים כי להשתכשך במים מלוחים מבריא ממיני תחלואי עור.

  שיעור מס קניה על מכונית חשמלית היה אמור לעלות בראשית השבוע מ־20 ל־35 אחוזים בעת שהמס על מכונית עם מנוע שריפה פנימית הוא 83%. בממשלה מתקיימים דיונים באשר לטיב מערכת המס על ענף התחבורה שלצד שיעורי מס גם עוסקים בתמריצים ליבואנים לייבא יותר מכוניות חשמליות ובעידוד רשויות מקומיות להתקין עמדות טעינה לרכב חשמלי. על כל זה מרחף ענן כבד: כל הסטה של רכישת רכב לעבר מכונית חשמלית גוררת הפסד מס לממשלה. והענן הזה גודלו בערך 20 מיליארד שקל לשנה – הכנסות המדינה ממס על בנזין וסולר. כסף ענק. אבל כסף עקום הטענה כי מכונית חשמלית אינה מזהמת מוטעית. נכון, למכונית אין מנוע ששורף דלק במישרין אבל יש לה מנוע ששורף דלק בעקיפין. הדלק הזה הוא מה שמשמש את יצרני החשמל: גז טבעי, סולר, ופחם. מכיוון שעל בנזין יש מס ישיר ואילו על דלק לייצור חשמל, כמו גם דלק למטוסים, אין מס ישיר נוצר עיוות המס. שיעור המס על דלקים לא צריך להתחשב בשימוש שהדלק מאפשר. שיעור המס על דלק צריך לשקף רק עניין אחד: כמות פליטת מזהמים כאשר הבולט מבין המזהמים הוא דו תחמוצת הפחמן שיש לגביו הסכמה רחבה שהוא התורם להתחממות כדור הארץ. נכון, זה...

  עתה כאשר אנחנו מתקרבים ל־100 ימי מלחמה הגיע הזמן להירגע מיצר הנקמה שנראה כי הגיע לסיפוקו ולהסתכל על העניין באופן יותר מפוכח. לפיכך הבלוג הזה שיגר השבוע את נציגו לקטאר שהיא הקודקוד, תרתי משמע, במשולש חמאס­־קטאר־ישראל.