לא מכבר פירסם החשב הכללי במדינת קו־קו־רי־קו אי־שם במדבר במזרח התיכון פנייה לציבור להגיש הערות לשני מסמכים ממשלתיים העוסקים בעתיד ייצור החשמל בלול. זאת על רקע תלונות מתושבי הלול שקר להם בחורף וחם מדי בקיץ. המסמכים עסקו בחלופות הבאות: ייצור חשמל באמצעות שריפת גז טבעי, שיביא למחיר חשמל לצרכן של 50 אגורות לקילווט, ולחילופין, ייצור חשמל באמצעות שריפת פחם שיביא למחיר של 20 אגורות לקילווט. ממשלת קוקוריקו מינתה צוות כלכלי וצוות סביבתי־תיכנוני ואלה המליצו חצי־חצי, כאשר על הפחם יוטל מס שיביא את מחיר החשמל ל־40 אגורות מה שיעזור להגדיל יצוא ביצים וגם את הכנסות ממשלת הלול שינוצלו לטובת התרנגולות.
יש לכם
הערה?
הנה
הנוסח המדוייק: "ביום 31 במרץ 2030 יסתיים
הזיכיון שהוענק בשנת 1961 לחברת מפעלי ים המלח להפקת המחצבים והכימיקלים שבים
המלח. לקראת מועד זה, נערכים משרדי הממשלה לגבש המלצות לתשתית רגולטורית עדכנית
במישור הכלכלי והסביבתי אשר תייצר תנאים משופרים שיהוו את הבסיס למכרז העתידי
להפקת משאבים מים המלח, וזאת בהמשך לדו"ח שפרסם הצוות לעניין "פעולות
הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח" בראשות הכלכלן הראשי במשרד
האוצר דאז, יואל נווה, שהתפרסם בחודש ינואר 2019 . טיוטה זו המפורסמת להערות
הציבור היא תוצר עבודתם של צוותי עבודה בין-משרדיים בהובלת החשב הכללי אשר עסקו
בהיערכות נרחבת בנושא. צוותי העבודה כללו צוות סביבתי- תכנוני וצוות כלכלי."
כן,
משל קוקוריקו דומה להפליא לנמשל ישראל עם יתרון קל לממשלת התרנגולות.
חשב צר אופקים
המסמך
שפירסם יהלי רוטנברג החשב הכללי במשרד האוצר מניח שהציבור, כמו ממשלתו, רוצים
להמשיך להפיק אשלג, ברום ומלחים אחרים מים המלח. הוא לא שקל, והצוותים כמותו,
שאולי רצוי לא להפיק את מחצבים וכימיקלים. זאת אף על פי שאפשר להרוויח כסף רב
בפרוייקט חלופי לטובת התרנגולות המתגוררות בישראל.
באנגלית
שם המקום הוא ים המוות, ולא ים המלח. מה שישראל עשתה עם הים הזה הוא לא סתם מוות
כפי שהיה בעבר אלא מוות מתמשך. זה החל עם ההחלטה לעצור זרימת מי הירדן לים המוות.
כי לא היו די מים עבור תושבי ישראל (אבל ראה זה פלא שכאשר נחתם הסכם השלום עם ירדן
התברר שיש בישראל די מים ועשרות מיליוני מ"ק נמכרים מדי שנה, במחיר מוזל,
לירדן. למען שכנות טובה, וממילא לים המוות אין זכות הצבעה). וזה נמשך עם כריית
המחצבים.
כך
הורגים עוד ועוד את הים.
כלכלת ים המלח
פעם
היה לישראל חסרון כיס במטבע חוץ והאשלג הכניס כסף טוב. היום ישראל
"סובלת" מעודפי מטבע זר ויכולה לחיות בלי היצוא הזה. לכן, כלכלית, אף
אחד לא צריך מכרז להמשיך להרוג את ים המלח, מלבד כי"ל (כימיקלים לישראל),
בעלת זכות סירוב במכרז חדש, או כל זוכת מכרז עתידית אחרת.
אפשר להרוויח גם מזה. את ים המלח ראוי לכסות כדי לצמצם ככל האפשר את התאדות המים.
מהו הכיסוי הטוב ביותר? מצופים שיחזיקו פאנלים של קולטי שמש ומתחתם בטריות שהופכות
את החום של השמש לחשמל. מחיר החשמל הזה הוא בערך 7 אגורות לקילווט.
הפוליטיקה של ים המלח
הנה
עוד רווח אפשרי. הים נמצא בריבונות ירדן, ישראל ופלסטין (שטח C מעין גדי ועד לשפך הירדן בצפון הים).מה בדבר מפעל משותף לייצור
חשמל עבור שלוש הישויות האלה?
אם זה
כל כך פשוט וראוי אז מה המכשול?
אולי
כי הממשלה מבקשת להקים שתי תחנות כוח לייצור חשמל משריפת גז ב"יהודה
ושומרון" שלא מסוגלות להתחרות כלכלית ואקולוגית בחשמל מים המוות. אבל הן בהחלט התנחלות אנרגטית מזהמת.
