גדעון עשת

  " המלחמה האזורית הבאה תתרחש בחמש זירות בו־בזמן (חיזבאללה בלבנון; מיליציות פרו־איראניות בסוריה והצבא הסורי; חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה; התפרצות אינתיפאדה שלישית ביהודה ושומרון; ופרעות של עשרות אלפי ערבים ובדואים קיצונים בתוך ישראל). לכל זה יתלוו שיגורים של 3,500 טילים, רקטות וכטב"מים מדי יום לעבר העורף הישראלי, שיגרמו הרס נורא ואבידות קשות ".

  באתר "המקום הכי חם בגיהנום" נסקרה לאחרונה פרשת ההתעללות המשטרתית באמיר גדידיאן שבה האיש הושכב על הכביש ושני שוטרים ישבו עליו כשהוא אזוק, צועק, נחנק, מאבד הכרה ומת. זה קרה לפני יותר משנתיים ורק לאחרונה זומנו השוטרים למחלקת חקירות שוטרים במשרד המשפטים – גם זה סוג של אלימות, אבל כלפי הצדק. האם יש דרך לצמצם ואולי למנוע תופעות שכאלה?

  זה קרה בשלהי 1967 או בתחילת 1968. שר הביטחון, משה דיין, החליט לערוך ביקור בסעודיה. שלא כמו בנימין נתניהו, דיין לא הזמין מטוס נוסעים ענק. הוא הסתפק בספינה של חיל הים. משהו צנוע, נטול תותחים של ממש. אפילו מיטה לנוח הוא לא דרש. ככל הידוע גם לא תאם את הביקור עם מקבילו מסעודיה. למפקד הספינה נמסר כי שר הביטחון מבקש לבדוק אתרי נחיתה בחופי סעודיה. סביר יותר שהוא חיפש אם יש אתרים שמהם אפשר לקחת ב"מתנה", כמו נתניהו, כמה עתיקות – נושא קרוב לליבו.

  למה בוטלו הפגנות המחאה במוצאי שבת האחרונה? פורמלית, בגלל חג ראש השנה. אבל באמת, כדי שיהיה מה לעשות במשך 300 שנה. 300 שנה הוא מספר הקסם הנוכחי לאומדן השנים עד לביטול אי השיוויון בין גברים ונשים. הראשון לציין הערכה תמוהה שכזו היה UN Women שהוא אירגון שהוקם על ידי האו"ם כדי לעסוק בנושא השולי הזה. השבוע התפרסם נייר עבודה של קרן המטבע הבינלאומית ולפיו המספר הזה נראה סביר, בתנאי שיעשו כמה דברים כדי לעודד את התהליך. ולא – אפשר שזה ייקח יותר זמן. אחת הסיבות שאני מוצא מדוע המספר הזה חל גם על ישראל הוא האירוע שלא היה במוצאי השבת האחרונה.

  טסת לארה"ב? הנה התחשיב: רק בפליטת פחמן דו חמצני – CO2 – גרמת נזק של 80 דולר. האם שילמת עבור הנזק? ממש לא. אין מס זיהום. עכשיו הבה נחשוב שיש 400 נוסעים במטוס. ויש 10 טיסות ביום ואתה שותף במפעל מזהם רציני למדי. נכון להיום, אין עדיין חלופה להנעת מטוסים באנרגיה מזהמת פחות מדלק נוזלי. וככל הידוע אין בנמצא מי שמתקרב למציאת אנרגיה כזו לטיסות בטווח 600 קילומטר ויותר. יש עוד כמה פעילויות כלכליות שכרגע אין בהן תחליף לדלק נוזלי, פחם או גז. אבל לרוב הפעילויות שלנו – כל מה שקשור לחשמל - יש תחליף.

  בישראל כוססו ציפורניים בראשית השבוע לקראת הפגישה בין ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל, שבה אמור להיקבע מי יהיה הנגיד הבא. הנגיד הנוכחי או הפודל של ראש הממשלה. כלומר, מלבד כמה עיתונאים איש לא התעניין בפגישה. מה גם שהיא הסתיימה במעין לא־כלום, כי לא נקבע בה דבר לגבי זהות נגיד בנק ישראל הבא אלא רק שההכרעה תהיה אחרי החגים. כלומר, עוד חזון למועד.

  עד לפני כ־20 שנה אספקת המים לתושבים בוצעה בידי הרשויות המקומיות. לכאורה עניין סביר. אלא שהתברר שהרשויות המקומיות, בהכללה, מנהלות את משק המים והביוב ברשלנות. בעיקר אובדני מים גדולים שנובעים מתחזוקה לקויה. היה גם חשד מדוע זה קורה: כי הרשויות המקומיות ראו במים מקור להכנסה כספית ועשו שימוש בפער שבין מחיר הקניה והמכירה לשימושים שאינם מים וביוב.

  המאמר הזה טוען שהשמאל המאיס את עצמו בכל העולם כי הפך להיות ימין. ובלהיות ימין, הימין יותר מוצלח מהבלוף־שמאל. זה התחיל עם "הדיקטטורה של הפרולטריון" שהמציאו מרקס ואנגלס כהיפוכה של הדיקטטורה של הבורגנות. הבורגנים המנוולים דיקטטורים? אז גם אנחנו. מילה אחת הרעילה את השמאל לעשרות שנים באמצעות לגיטימציה למשטר העריץ שהיה ברחבי ברית המועצות וגרורותיה.

  מהרגע שפרצה חשבתי שהמחאה מקולקלת. ומאז ועד היום נראה לי שהקילקול גובר על המחאה. ועתה לעניין עצמו. המחאה ממוקדת בדרישה לבטל את "ההפיכה המשפטית" או הרפורמה בלשונם של חברי הממשלה והקואליציה. המצג הוא שאם נסלק את החקיקה המשפטית נחזור לנורמליות מהסוג שהיתה כאן בימי הממשלה הקודמת. או אז המחאה תצליח.