1.
הלוויה של פרס
היתה אירוע פוליטי. פרס תיכנן אותו ככזה. מי שהיה ראש ממשלה ונשיא ולא רוצה אירוע
פוליטי – מורה על כך בצוואתו. לכן הדיבורים על ממלכתיות לכאורה באירוע הלוויה אינם
אלא הטעייה. זה היה האירוע של פרס וכמו לאורך כל דרכו הפוליטית היו מי שלא אהבו
אותו. ולא באו למסיבה האחרונה שלו. אגב, ובמדויק, כפי שהוא – לכל אורך חייו
הפוליטיים – החרים את המפלגות "הערביות".
אז לפרס מותר היה בחייו הארוכים להחרים את השמאל, ולשמאל אסור להחרים אותו? למה מה
קרה?
2.
שאף אחד לא
יקפוץ, כמו יום השואה ויום הזיכרון לחיילי צה"ל - ימים המצוינים בישראל.
מדובר בימים פוליטיים לעילא. ולא רק בגלל שמדובר באירוע שנולד משיקולים פוליטיקה.
ישראל היתה יכולה להצטרף ליום השואה הבינלאומי. היא בחרה שלא לעשות זאת. היא
הוציאה עצמה ממשפחת העמים. זו החלטה פוליטית. האם מי שמציין את יום השואה
הבינלאומי אך לא את יום השואה הישראלי הוא מנוול? חסר נימוס?
יום
הזיכרון לחיילים הוא בעייתי במיוחד לכל אלה שנפגעו מהצבא. ומה לעשות? יש היום –
בין הירדן והים התיכון ותחת שלטון מדינת ישראל – לפחות מספר שווה של נפגעי
צה"ל כמו מי שנהנה מצה"ל. מתי מתקיים "חג נפגעי צה"ל"?
לא מתקיים. אז למה נפגעי צה"ל לא "חוגגים" עם נהני צה"ל? בטח
חוסר נימוס. אפילו אבן מאזן נתפס עומד דום ברמאללה....
3. פרס היה איש ימין. רק ימין. ניתוח קצר של
"הסכמי אוסלו" – המעשה הלכאורה שמאלי שלו - מלמד שזה בדיוק מתכון ימני.
מה יש שם? התנתקות ישראל מניהול חייהם "האזרחיים" של מרבית תושבי
פלסטין. והמשך טרטורם בכל תחומי חייהם מנימוקי ביטחון תוך שימוש בקרקע הריבון – כמה
שזה מפתיע – רק למען יהודים. ומה על השלום? על זה ידברו. ואכן מ – 1992 מדברים
שלום. נהדר.
מגיע לפרס
פרס השלום? חוץ מקבוצת מטומטמים בנורווגיה וכמה "מנהיגי עולם" שנהנים
מהונאות פוליטיות, אין בין שמעון פרס ושלום ולא כלום. שמעון פרס הוא האבא של
הסטטוס קוו שמשנה שמות מדי כמה שנים לרווחת אף אחד, למעט הימין.
אז למה מי
שחולק על דרכו לא רשאי להסתייג מפרס באמצעות הימנעות מלחלוק עימו איזה שהוא דבר –
כולל דרכו האחרונה? אם היו מזמינים אתכם ללוויה של לה פן הייתם הולכים? ויוזף
סטאלין?
4. נניח, רק למען השעשוע, כי קוראים לו דב חנין. כן, שם
יהודי אסלי בלאדי. ונניח שהוא היה מספר אחת ברשימה המשותפת, ולא איימן עודה. ונניח
שחנין לא היה בא ללוויה של פרס. והיה מסביר כי פרס היה רע ליהודים ולאנושות. בערך
מה שסומטריץ' היה אומר אם מישהו היה מתעניין בדעתו. מישהו היה פוצה פה ומצפצף על
חנין? מישהו היה מעיר הערה? לא! למה? כי ליהודי, אפילו חנין, מותר לעסוק בכל סוג
של פוליטיקה. אבל עודה? ערבי. מה פתאום? כל הצעקה על אי השתתפותו של עודה בלוויה
של פרס אינה נובעת מוויכוח על דעותיו של עודה (וכל ערבי אחר). זה בא ממקום אחר:
ערבי נדרש להצהיר נאמנות. ועודה נדרש לעשות כן. חנין לא נדרש לעשות כן. זה הבדל של
גזע. דין אחד לחנין ודין אחר לעודה.
