על פי אומדנים שנעשו לפני כמה שנים, מחצית מהחולים המאושפזים בבתי החולים הם בשנת חייהם האחרונה. כלומר, ימותו בתוך שישה חודשים בממוצע. מכיוון שבתי החולים הציבוריים מוציאים מדי שנה כ7- מיליארד שקל, אפשר לייעל אותם מאוד. כל שנדרש הוא לאתר את האוכלוסייה שנמצאת בדרגת סיכון גבוהה ביותר - הקרובים למות - ופשוט להימנע מלטפל בה. כך נוכל לחסוך כ3.5- מיליארד שקל בשנה, שאפשר יהיה להשתמש בהם לצמצום החוב הציבורי, ליום לימודים ארוך ולתוספת טכנולוגיות ותרופות לסל הבריאות. האם ראוי לעשות זאת? אני מניח שאפילו הכלכלנים המטורפים ביותר לא ימליצו לבצע את התוכנית הזאת כדי לייעל את תקציב הבריאות. כי יש דברים יותר חשובים מיעילות כלכלית.
בימים האחרונים שבתי לקרוא את המחקרים ואת ניירות העמדה העוסקים בעצמאות בנק ישראל. אמש היו האוצר והבנק המרכזי אמורים להגיע להסכמות בנושא, ולא - ראש הממשלה איים להכריע. הטיעון המכריע בזכות מתן עצמאות לבנק המרכזי הוא שזה ייעל את הכלכלה. במדינות שבחרו לתת עצמאות לבנק המרכזי יש אינפלציה נמוכה יותר ויציבה יותר. ההסבר המקובל לכך הוא שכאשר הממשלה מתערבת במדיניות המוניטרית, היא נוטה לקלקל. פוליטיקאים, על פי מחקר כלכלי שמוביל פרופ' אלכס צוקרמן מאוניברסיטת תל-אביב, הם ידידי האינפלציה. בנקאים מרכזיים – אויבי האינפלציה.
