גדעון עשת

  על מותו של הסוציאליזם יש כמעט הסכמה מלאה. אלה הנמנים על ה"כמעט" תוהים אם כלל נולד. כלומר הוא נולד בכתובים. הוא אפילו גדל כתנועה פוליטית. אבל מעולם לא הגיע לשלטון. הרוב רואה במשטרים שהיו בברית המועצות, במזרח אירופה ובסין סוציאליזם בפעולה שמותו נבע מהעובדה שסוציאליזם היא שיטה כלכלית שלא מסוגלת לתפקד ודינה קריסה.

  כאשר כלכלן אומר כי "צריך להעלות את שיעור המס" הוא נסמך על דעה קדומה שבאוניברסיטה נקראת מודל. המודל האנושי – הומו־אקונומיקוס – הוא אדם ששואף להביא למירב את תועלתו. כאשר מירב התועלת פוגשת את ההכנסה, ויש נשיקה, או אז  הומו־אקונומיקוס מבצע עיסקה

  שר האנרגיה מבקש אישור ממשלה לדחות סגירה של כמה תחנות כוח לייצור חשמל המופעלות באמצעות שריפת פחם. הסיבה: בלי התחנות האלה יהיה מחסור בחשמל. התוצאה תהיה עודף פליטה של מזהמים לאוויר וזאת כדי שתהיה תעסוקה מלאה לבתי חולים וקופות חולים.

  הנה קושיה שרק עתה נמצא פתרונה: מי יותר עשיר? האם זה שיש לו יותר כסף או זה שיש לו פחות כסף?   מי שיש לו יותר נכסים או מי שיש לו פחות נכסים? על פי מחקר משותף לחוקרים מנורווגיה ומארה"ב, עד לא מכבר התשובה לא היתה ברורה. עתה היא נמצאה והיא בכלל לא טריוויאלית כפי שעשויים לחשוב מביני דבר.

  השומר הצעיר – התנועה שייסדה את הקיבוץ הארצי, מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"מ), היומון "על המשמר" והשבועון "חותם" – היא התנועה היחידה בהיסטוריה היהודית בארץ ישראל שהניפה את שלושה הדגלים המצויינים בכותרת המאמר. זה גם היה הלוגו של "על המשמר", שהתקיים בין בשנים 1943-1995. אירועי השבוע ייבחנו בהקשר של השילוש הקדוש הזה.

  במסגרת טמטום כלכלי רב שנים נחקק חוק עידוד השקעות הון שעיקרו שהמשקיע יכול לצבור במטמוני כיסו רווחים פטורים ממס. כלל הרווחים שנהנו מההסדר הזה נאמד ב־700 מיליארד ש"ח. בלשון רואי החשבון, 700 המיליארד האלה נקראים "כלואים". הפטור ממס עליהם חל כל עוד החברות המחזיקות בהם אינן מחלקות אותם כדיבידנד לבעליהן. אם יחלקו אותם, יחול עליהם מס חברות בשיעור 10-25% - תלוי בזהות המשקיע. הבעלים יתבקשו לשלם מס על הדבידנד.

  טסת לארה"ב? הנה התחשיב: רק בפליטת פחמן דו חמצני – CO2 – גרמת נזק של 80 דולר. האם שילמת עבור הנזק? ממש לא. אין מס זיהום. עכשיו הבה נחשוב שיש 400 נוסעים במטוס. ויש 10 טיסות ביום ואתה שותף במפעל מזהם רציני למדי. נכון להיום, אין עדיין חלופה להנעת מטוסים באנרגיה מזהמת פחות מדלק נוזלי. וככל הידוע אין בנמצא מי שמתקרב למציאת אנרגיה כזו לטיסות בטווח 600 קילומטר ויותר. יש עוד כמה פעילויות כלכליות שכרגע אין בהן תחליף לדלק נוזלי, פחם או גז. אבל לרוב הפעילויות שלנו – כל מה שקשור לחשמל - יש תחליף.

  הכותרת בעיתון "הארץ" כללה את המשפט הבא: "שליטת בעלי הון תורמת למשק" ועל העניין הפעוט הזה ייסוב רובו של המאמר. אבל לפני כן אתייחס לדובר ששמו ערן שחם־שביט. מקצועו עריכת דין והוא מייצג אדם בשם אלפרד אקירוב – בעל ההון התורם למשק, בכותרת – שמבקש לקנות שליטה ב"כלל ביטוח". אלא שהממשלה לא מאשרת, בינתיים, את הבקשה, בטענה שרכישת השליטה תעצים את הריכוזיות, תקטין את התחרות, ושאר עניינים שכאלה.

כאשר מסתכלים על חבורת אנשי המקצוע שעיסוקם דיור אפשר למצוא שתי קבוצות עיקריות בכל הנוגע למחירי הדירות שעלו בשנה האחרונה בכ – 16%. יש את אלה שבדעה שההתייקרות נובעת מצד הביקוש. כאשר הריבית היא נמוכה, הדירות, כמו המניות ואגרות החוב, הם נכס מבוקש למי שכל תכנית חסכון תשאיר לו סכום דומה לזה שהפקיד. לפיכך אין ברירה אלא לטפל בביקוש, וכרגיל מציעים לעשות זאת באמצעות מס רכישה בשיעור גבוה.

  האקדמיה ללשון העברית בחרה במילה 'מטורלל' כמילת השנה. אני מניח שהאקדמיה לא שקלה את המילה "נאדג''', שכמו המילים "בינג'', ו"ברידג'' מקורה באנגלית. "נאדג'' מככבת במחקר חדש המשותף לחוקרות מהאוניברסיטה העברית ובנק ישראל. החוקרות, מאיה הרן רוזן ואורלי שדה, מתרגמות את המילה האנגלית ל-'תזכורת' בעברית. נראה לי שהמילה 'דחיפה' היא תרגום מדוייק יותר. ואילו המילה 'לְנַגֶ'ס' היא המוסיקה שמאחורי ה-"נאדג''. מה למחקר כלכלי/חברתי ולניג'וס?

  עכשיו כשיש סימנים במדינות מפותחות כלכלית - כאלה שביכולתן לרכוש חיסון לקורונה – לצמצום ממדי המגיפה, ליציאה מהמיתון הכלכלי ושאר סוכריות הטמונות עבורנו בעתיד, מתחילה העגמומיות לשרות על פני הכלכלנים. יש הרואים עליות במחירי חומרי הגלם. יש הטוענים כי העליות האלה יתגלגלו למחירים שמשלמים צרכנים. יש החוזים את שובה של האינפלציה. ויש הטוענים כי המצב יהיה חמור עוד יותר כאשר הממשלות יצטרכו להתמודד עם החוב הענק שהן יצרו לעת מגיפה. מאיפה יהיה לממשלה, כל ממשלה, כסף כדי להחזיר את החובות האלה?

כיצד סוללים כבישים בישראל? הממשלה מפרסמת מכרז ומשלמת לגופים פרטיים שיסללו בשבילה. הכביש הוא רכוש המדינה. כולנו מכירים את השיטה. אם כך בתשתית התחבורה, מדוע שתשתית התקשורת תתנהל אחרת?

נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, ממליץ לממשלה לבטל הטבות מס הניתנות ליצואנים גדולים. יש נימוקים כבדי משקל לבטל את הטבת המס הזו והעיקרית שבהן היא שלישראל יש היום עודף ביצוא על פני היבוא. וזה, כך נראה, לא עניין זמני. התופעה איתנו כבר כמה שנים ולא נראה שהיא מפסיקה. אז יאללה, הבה ניפטר מהסרח הזה שרק מעשיר את העשירים ממילא.

מי שקורא, מקשיב או צופה בתקשורת הכלכלית יודע על היחס המיוחד לו זוכה חברת חשמל. כאשר היא מרוויחה נטען כי זו תוצאה של מונופול דורסני. כאשר היא מפסידה זה בגלל השכר הגבוה מדי של העובדים שתופסים את ההנהלה והממשלה (בעלת המניות) בביצים. אין תענוג גדול יותר לעיתונאי המצוי מאשר לנגן את השיר המחשמל הזה. ב – 1994 שונה החוק בגרמניה. עד אז תאגידים היו מחויבים להקצות לנציגי העובדים שליש (ועד חצי בתאגידים גדולים במיוחד) מהמושבים במועצת המנהלים המפקחת על ההנהלה. מאותה שנה החובה הזו נשארה בתאגידים קיימים ובתאגידים חדשים המעסיקים יותר מ – 500 עובדים. שינוי חוק הוא הזדמנות פז למחקרים כי יש כאן שינוי בכללי המשחק שנעשה ביוזמה חיצונית ולא כתוצאה מהליכים פנימיים.  החוקרים  התעלקו על נתוני העסקים שבהם לא נאלצו להקצות לעובדים מקומות במועצת המנהלים והישוו אותן לתאגידים שבהם החובה נשארה. האם יש הבדל בין התאגידים משני הסוגים? הממצאים מדברים הטענה נגד שיתוף עובדים בניהול מתמקדת כרגיל בהשקעות. זה המשך של סיפור חברת חשמל הישראלית. העובדים, כך נטען, מעוניינים אך ורק בשכר ולכן רמת ...

"משרד האנרגיה משיק פיילוט לחיבור בתים ב – 15 שכונות מגורים לגז טבעי כחלופה לשימוש בגז בישול (גפ"מ). התקווה היא שמשקי בית ירחיבו את השימוש בגז ביתי גם לצורכי חימום וקירור.....ההשקעה הממשלתית בפיילוט מוערכת ב-80 מיליון שקל". נשמע טוב וראוי?

ב"ידיעות אחרונות" שמו את כל ספרות המספר הזה ככותרת ראשית (29 לינואר 2019) ובאותיות של תכלת-לבן דווח על ההישג הכלכלי המדהים: זה מה שישקיע תאגיד "אינטל" במפעל החדש שיוקם בקרית גת. אינטל תעסיק במפעל החדש כ – 1000 עובדים. הללויה לשר האוצר ולשר הכלכלה שזכו לתמונות מחייכות בעיתון הצהוב במדינה על הטובה הענקית שהם עושים לכלכלת ישראל.

"ביי ביי בייבי" היא הכותרת שנתנה קרן המטבע הבינלאומית לסדרה של נתונים שפירסמה שמצביעים בברור על ירידה מתמשכת בשיעורי הילודה הנמדדים כמספר הילדים לאישה. התופעה היא כלל עולמית ויש מדינות – יפן וסין הן הבולטות, אבל איטליה ויוון אף הן ב"סכנה" – שהיחס בין צעירים וזקנים יהפוך נתון דמוגרפי לבעיה כלכלית. בניגוד לעניינים פוליטיים וכלכליים, מגמות דמוגרפיות לא ניתנות לתיקון מיידי, ואולי – כך חשבו – לא ניתנות לתיקון כלל. התופעה הזו צריכה להדאיג בעיקר את בני 50 +   כי כאשר הם יפרשו מעבודה הצעירים עלולים להתמרמר על הנטל הכלכלי של "תחזוקת הקשישים" שלא רק חיים יותר אלא גם חולים יותר – ממש אסון כלכלי – ולקצץ בקצבאות. איך אנחנו יכולים להימנע מהתרחיש הזה? שלושה כלכלנים מאוניברסיטאות אמריקאיות פרסמו בימים אלה מחקר ולפיו יש דרך, והיא נבדקה ונמצאה מובהקת מבחינה סטטיסטית, ללא עלות כלכלית של ממש, והכי חשוב: כיף רב משמעי. הם מתחילים בעמדה פסימית. שורה לא קטנה של מחקרים בביולוגיה מצאה קשר שלילי בין שיעור הילודה וצריכת סמים. מסקירת המחקרים האלה עול...

אתחיל בסיפור מהעבר הרחוק. היה היה עידן בישראל ובו בתקנות המכס נקבע כי ג'יפ הוא כלי רכב לשימוש חקלאי, ולכן המס עליו יהיה נמוך בהרבה מהמס על רכב אחר. למה כלי רכב לחקלאי שונה מכלי רכב לנסיעה לעבודה של יועץ מס? כי כך רצו שליטי המדינה דאז, שכל מה שרק ריח חקלאות עולה ממנו יזכה בסובסידיה או הטבת מס אחרת.

גרי בקר, חתן פרס נובל לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו ומהכלכלנים היותר ימניים שפעלו במאה הקודמת, הסביר פעם כי יש "רמה אופטימלית" של פשע. כל ניסיון להוריד את רמת הפשיעה מתחת ל"אופטימום" יהיה כל כך יקר שהעלות לא תצדיק את התועלת. ואכן מי שמסתכל על המאמץ של המשטרה/פרקליטות בעניין העמדתה לדין של שרה נתניהו על גניבה מקניין הציבור עלול להגיע למסקנה דומה. מתברר שאנחנו עושים יותר מדי דברים מיותרים. הבעיה היא בני האדם. התושבים. האזרחים. הם, בלשונו של פרופ' בקר מאוניברסיטת שיקגו, מפריעים. לא אופטימליים. השבוע, ללא הדים מתאימים, נמצאו שורה של תרופות למצב הביש שבו אנחנו נמצאים.

אחרי השביתונת של יום ראשון, האירוע הלא-מסעיר הבא בפרשת תאגיד התרופות טבע הוא הפגישה של מנהלי התאגיד עם ראש הממשלה ושר האוצר שבטח יגרור אחריו גם את שר הכלכלה. זה מפגש של ראשי הקושרים להפלת טבע. מצד אחד ממשלה מופקרת שנתנה הון ציבורי מבלי לתבוע מהתאגיד להתחייב למשהו. מצד שני הנהלה שניצלה את טמטום הממשלה (המעוגן באידיאולוגיה של אי מעורבות בעסקים) לשפוך כסף טוב על פאטה מורגנה כלכלית.