במסגרת טמטום כלכלי רב שנים נחקק חוק עידוד השקעות הון שעיקרו שהמשקיע יכול לצבור במטמוני כיסו רווחים פטורים ממס. כלל הרווחים שנהנו מההסדר הזה נאמד ב־700 מיליארד ש"ח.
בלשון רואי החשבון, 700 המיליארד
האלה נקראים "כלואים". הפטור ממס עליהם חל כל עוד החברות המחזיקות בהם אינן
מחלקות אותם כדיבידנד לבעליהן. אם יחלקו אותם, יחול עליהם מס חברות בשיעור 10-25%
- תלוי בזהות המשקיע. הבעלים יתבקשו לשלם מס על הדבידנד.
בפועל, כדי להמנע מתשלום מס, החברות נמנעות
מהעברת הרווחים הנ"ל לבעליהן. הרווח, שהוא מושג חשבונאי, אמנם
"כלוא". הכסף, למעט מגבלות מסויימות, יכול לנוע. אם אפשר היה לשחרר את
המיליארדים האלה מהכלא או אז הממשלה היתה יכולה למסות אותם ולקופתה היו עוד 20-150 מיליארד ש"ח. מה שהיה מאפשר,
למשל, להגדיל במיליון את מספר תלמידי הישיבות למשך עשרות שנים.
שיעור מס סופי של 10% הוא נדיר
בישראל. כל מי שהכנסתו מעל 7000 ש"ח לחודש משלם יותר. מי שיבקש להסתפק במס
בשיעור 10% ושכל תוספת הכנסה תהיה כלואה ללא מס, יקבל אצבע משולשת. למה? הנה לנו
היבט פוליטי לטמטום הכלכלי.
הדילמה הממשלתית
בממשלה יש מחלוקת. במשרד האוצר יש
התומכים בהוצאתם מהכלא של 200 מיליארד – מה שיחייב את בעלי הכסף לשלם מס בגינם.
אלא שבעלי הכלא שבו יושבים הרווחים לא מוכנים לשחרר אותם. אפשר להבין אותם. הם יושבים על 700 מיליארד
ולשחרר את הרווחים יעלה להם לפחות 70 מיליארד. יש להם תומכים בממשלה שאף מציעים להגדיל
את המיליארדים הכלואים "כי זה טוב למשק".
אפשר היה, לבטח לממשלה שמחבבת רפורמה
משפטית, לחוקק חוק לשחרור הרווחים הכלואים, יחד עם הטלת מס עליהם, כמובן. ולהוסיף
סמכות לנשיא לתת חנינה לכל רווח עתידי שיוכנס לכלא. במקרה הזה היינו עדים להפגנות
בקפלן של בעלי התאגידים שכלאו רווחים. אני מעריך שמדובר בהפגנה שבה ישתתפו לכל
היותר 100 אנשים – אומדן למספר בעלי התאגידים שייאלצו לשלם מס. מה שלא יספיק כדי
לחסום את נתיבי איילון או אפילו את רחוב קפלן.
נזכור שפעם היו הוצאות לטיפול רפואי
נהנות מהטבת מס. והכנסת ביטלה את זה. פעם, לפני שנתניהו נהיה ביביסט, הוא – בחקיקה
- חתך באחת את קיצבאות הילדים.
הפתרון הממשלתי
במקום זה נקטה הממשלה במהלך תקיף
הרבה יותר: "רשות המסים
מתכוונת להקים יחידה מיוחדת שעיסוקה יתמקד באיתור חברות המחזיקות רווחים כלואים",
מדווח העיתון גלובס.
לקוראים התוהים איך זה שהממשלה לא
יודעת איפה הכלואים האלה אין צורך לדאוג. הממשלה גם לא יודעת מי הם העניים. אז יש
כאן איזון אם כי על פי הערכה יש בישראל כ-170 אלף משפחות עניות ולכל היותר 70
תאגידים הכולאים רווחים. ומה שחשוב לענייננו: מכתב ל-7 רואי חשבון להעביר מידע על
לקוחותיהם היה מספק את כל המידע שהיחידה המיוחדת ברשות המסים תעמול עליו במשך
שנתיים.
הממשלה חוששת ואולי לא רוצה להתקוטט
עם תאגידים חזקים כדי שישלמו מס על הרווחים שלהם. לפיכך כישראלי פטריוטי יש לי רעיון.
הפתרון המוצע
תמצית ההצעה: ישראל תעביר בחשאיות
לחמאס הודעה שהיא מקבלת הסכם הפסקת אש ל-20 שנה, קידום לאחור של הצבא לגבול
הבינלאומי ושחרור השבויים, החטופים והאסירים ובלבד שהחמאס ידרוש גם שחרור כל
הרווחים הכלואים. בתמורה הממשלה תשלם לחמאס עמלה בשיעור זהה לעמלה שהיא גובה
מפלסטין על גביית מסים.
נראה מי יקום ויתנגד כאשר מלבד החטופים
ישראל תקבל גם עשרות מיליארדים.
