גדעון עשת

אנחנו בראשית שנות ה- 80' של המאה שעברה. האינפלציה היא בסדר גודל של 400% לשנה. כולם עסוקים בשיטות איך לברוח מהכסף ולרכוש מוצרים כי הכסף מאבד מערכו מדי יום. ואז משמיע שר התעשייה הצהרה ולפיה האינפלציה "האמיתית" היא אחוזים ספורים, ולא ה – 400 שמודדים  "כי יש לנכות מהמדד הנמדד את הפיחות". גם קודם להצהרה המפתיעה גדעון פת לא נחשב למי-יודע-מה. עכשיו הוכתר לאידיוט דרגה 3.

נניח שאתם חיים במדינת קו-קו-רי-קו והממשלה החליטה על משאל עם כדי להכריע בין שתי חלופות כלכליות. החלופה הראשונה (חלופה א') מבטיחה הורדה של 50% בכל המחירים אבל בצידה הפחתה של 50% בשכר. החלופה השנייה (חלופה ס') מציעה הכפלה של ההכנסה אבל בצידה הכפלה של המחירים. נניח כי שתיהן אמינות לחלוטין כמקובל במדינת קוקוריקו.  איך אתם מצביעים? 

היועץ המשפטי לממשלה הורה על חקירה פלילית נגד מנהלים בבנק לאומי, בחשד שסייעו להלבין הון שחור של מפקידים בבנק. הרשויות האמריקאיות חקרו את הבנק עצמו שהודה בעבירות המיוחסות לו, ושילם כ - 400 מיליון דולר קנס. בתביעה אזרחית שילמו יו"ר הבנק דאז, איתן רף והמנכ"לית דאז, גליה מאור עוד כ- 94 מיליון דולר (הרוב באמצעות חברת ביטוח שאת הפרמיה בגין הביטוח שילמו מפקידי כספים בבנק). עתה עוברת הפרשה לצד הפלילי.

בישראל יש ויכוח מתמשך בשאלה מדוע אין שלום עם פלסטין ותושביה. העדר השלום, ועל כך אין ויכוח, מונע גם הסכם שלום עם מדינות ערב האחרות. נעזוב את אנשי ה"שמאל" שטורחים להסביר כי האשם הוא בממשלת ישראל שכלל אינה מעוניינת בשלום אלא בשמירת הסטטוס קוו. נאמץ את עמדת הממשלה, יש עתיד, כולנו וישראל ביתנו והמפלגות החרדיות ולפיה בפלסטין אין פרטנר. השאלה היא למה.

תחילה לתמצית הטרגדיה היוונית. לפני כמה שנים נקלעה יוון למשבר כלכלי חריף ועמדה לשמוט החזר חובות. בבחירות הכלליות ניצחה מפלגת השמאל וזו, אחרי מו"מ מתיש, שבמהלכו פוטר שר האוצר (מהשמאל של השמאל) היווני לדרישת האיחוד האירופי, נחתם הסכם "הבראה". עיקריו: האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית יעמידו אשראי של עשרות מיליארדים לממשלת יוון ובלבד שהממשלה תנהיג משטר צנע שבו יקוצצו השכר, התעסוקה במגזר הציבורי, הפנסיות, חלק מתשלומי הרווחה. הכל במטרה לצמצם את הגירעון הממשלתי ולאפשר למשק לעלות על תוואי של צמיחה.

על העניין הבא אין כמעט מחלוקת: פרשת הריגול הכי חשובה במאה השנה האחרונות היא זו של ארבעת האנגלים – עובדי סוכנות הריגול (המקבילה של "המוסד") MI6 – שהיו למעשה סוכנים של ברית המועצות. קים פילבי, גאי בורג'ס, דונלד מקלין ואנתוני בלנט פעלו במשך כמה עשורים ועשו לבריטים בית ספר בריגול. איך זה קרה? בראש וראשונה היתה אידיאולוגיה. אבל אחר כך היה מנגנון הגיוס לשרות הריגול הנגדי. MI6 היה ארגון שבו חבר מביא חבר. ורובם הגדול היה ממעמד האריסטוקרטיה האנגלי. בשביל מה יש חברים? מתברר שכדי להיכשל.

שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, נמצא בימים אלה בכותרות. לא כל כך בזכות מעשיו אלא עקב חקירת המשטרה של אחדים מחבריו/מקורביו החשודים כעבריינים בפרשת רכש הצוללות ממספנת טיסנקרופ הגרמנית. כל מי שהיה לו מה להגיד בנושא פתח ואמר כי שטייניץ עצמו נקי וללא רבב. ד"ר לפילוסופיה וכסף? לא יכול להיות. למעט אולי רבב אחד: בכל זאת כנראה שיש בעיה עם קבוצה לא קטנה של אנשים שאותם מינה לתפקידים ממלכתיים חשובים.

אפילו "העין השביעית" אתר ביקורת תקשורת לוחמני פירגן ל"דה מרקר" על תעוזה, מעוף ומה לא במלחמתו למען תקשורת ביקורתית ויחסי טייקון-ממשלה. מכאן אכזבת עורכי האתר מהחלטת מו"ל "הארץ" לשנות סדרי תקשורת ולהכפיף את העיתון הכלכלי לעורך העיתון, אלוף בן. מהלך זה עומד ברקע פרישתו של עורך המרקר סמי פרץ ומינויו של אבי בראלי לעורך המרקר. מה שמעניין בדיווח הזה, כמו בדיווחים אחרים בעניין, היא הסיבה הטריוויאלית למהלך. אין לי מידע פנים אבל ניחוש מושכל מוביל למסקנה כי מרקר מחליף מעמד מעיתון עצמאי למוסף בתוך העיתון. מאותה סיבה לא ירחק היום שגם "כלכליסט" של "ידיעות אחרונות" יפסיק לתפקד כעיתון עצמאי.

הדתות, כל הדתות, מתהדרות בחמלה הנדרשת מכולנו כלפי עניים. הדגש על העוני, מובן ככל שיהיה, הוא הגורם המרכזי להזנחת האי שיוויון. איך זה שהדתות הזניחו נושא כל כך חשוב? הדתות הן יצירה מחוכמת מאוד של רבנים/כמרים/נביאים/כלי קודש. אלה לא חיפשו אמת ואפילו לא צדק. הם חיפשו כלי שליטה חברתי. ולעולם מי ששולט לא מעוניין לתת לנתינים את אשר לשליט. אבל לנהוג באטימות עד הסוף זה מהלך מסוכן למי שרוצה לשלוט על נתיניו. וכך המציאו את החמלה לעניים שהיא תחליף נעים, ולא יקר.