המאמר הזה טוען שהשמאל המאיס את עצמו בכל העולם כי הפך להיות ימין. ובלהיות ימין, הימין יותר מוצלח מהבלוף־שמאל.
זה התחיל עם "הדיקטטורה של הפרולטריון"
שהמציאו מרקס ואנגלס כהיפוכה של הדיקטטורה של הבורגנות. הבורגנים המנוולים
דיקטטורים? אז גם אנחנו. מילה אחת הרעילה את השמאל לעשרות שנים באמצעות לגיטימציה
למשטר העריץ שהיה ברחבי ברית המועצות וגרורותיה.
הסוציאל־דמוקרטים ששטמו את הדיקטטורה הקימו
את מדינת הרווחה. מדינת הרווחה היא סוג של קפיטליזם עם ציפוי בטעם שוקולד לעניים.
הממשלה השמאלית מאתרת עניים ובעלי צרכים חריגים ומסייעת להם. במקום כללים
אונירסליים (rules) יש שיקול דעת (discretion) זה נשמע חביב למדי אבל רק אם הממשלה יודעת מי הם הנזקקים האלה.
ביום ראשון פתחתי את אתר משרד האוצר וחיפשתי מידע על עניים. הדו"ח הכי
אקטואלי שיש הוא מבפרואר 2022 המתבסס על נתוני 2018. לאמור: לממשלה אין מושג
אמיתי, לא כאן ולא באף מקום אחר מי הם העניים והנזקקים האחרים. מבחן ההכנסות הוא
הבלוף החברתי הכי גדול שיש.
שיאו בדיור הציבורי. זה מתחיל עם מבחן
הכנסות מוטעה ואז פלוני נמצא זכאי ומקבל דירה בשכר דירה נמוך. מתי הוא יוצא ממנה?
הוא לא. ומה קורה לעני חדש? מחכה בתור. שיא החוצפה הוא שהממשלה שבה מרצ היתה שותפה
מכרה בזול לדיירים את הדירות הציבוריות. מה שכמובן יצר מחסור בדיור ציבורי.
מי קיבל ערבות מדינה להנפיק אגרות חוב? לא
כולם, כמובן. ומי לא קיבל מהעסקים שקיבלו את האשראי הזה תשלום במניות? הממשלה
שדואגת לעניים.
מינויים ציבוריים
מבחן ההכנסות הוא רק דוגמא להליכי סלקציה
יוצרי שנאה. ניקח דוגמא ישראלית אקטואלית: הוועדה למינוי שופטים. כאשר שמות חברי
הוועדה ידועים יש מערכת לחצים תמידית והסדרי שמור לי ואשמור לך. ולא שאין חלופה:
הוועדה תבחר 100 בעלי כשירות לשיפוט ואז יעשו הגרלה מביניהם מי הם השלושה שיתכבדו
לבית המשפט העליון.
כך גם זה צריך להיות בכל המנהל הציבורי. אבל
הסוציאל־דמוקרטים העתיקו את השיטה הימנית – מינויים במקום הגרלות.
באופן דומה סווגו נשים כקבוצה הראויה להעדפה
מתקנת. ובהכללה: במקום חברה אחת עם כללים אוניברסליים חותכים את העוגה ומצ'פרים כל
מיני תת קבוצות ואנשים. הטבת מס למתגוררים באזורי פיתוח. מפעל מאושר. חברת יצוא.
אין תחום שבו הסוציאל־דמוקרטיה נוגעת שבו יש אוניברסליות. שבו בני אדם באמת שווי
זכויות. שיוויון זה משהו שהסוציאל־דמוקרטיה הרסה כדי לייצר אי שיוויון בזכויות
למען כל מיני. אבל לא לכולם.
יהודית או סוציאליסטית
הגדילו לעשות הסוציאל־דמוקרטים
הישראלים. בן גוריון, יצחק טבנקין, מאיר
יערי וחבורת הבלוף־שמאל המקורית חשבו שהיעד הכי חשוב זה לדפוק את הערבים שגרו כאן.
גאולת קרקע וסילוק תושביה. היום מכנים את זה "מדינה יהודית". בשביל זה
הכל מותר. מי שברח במלחמה? שישכח מלחזור. מי שנשדד לא רק שלא יקבלו בחזרה אלא גם
לא יראה פיצוי. בסיפור היהודי הזה בן גביר
לא היה עושה את זה יותר טוב מכל השמאל שהיה בישראל.
סלקציה יישובית
ולקינוח, ועדות הקבלה. מי יצר את תורת הגזע
היישובית הזו? מה זה הקיבוץ? התנועה הקיבוצית? הם אפילו סיווגו ראויים לישוב מקרב
ילדי תנועות הנוער - השומר הצעיר, הנוער העובד, התנועה המאוחדת. זה היה הסמל של
החברה היהודית בארץ ישראל. עד היום אף אחד מהשמאל לא קם ושאל מדוע מתירים את
הסלקציה הזו בקיבוץ. זה הכי כשר שיש. זו גאווה לאומית.
היום כתב פקדה אבבה דוקטורנט על מאבקם של
עולי אתיופיה: "להישגים ניתן להגיע רק באמצעות כוח פוליטי, ואם הימין מאכזב,
נפנה לשמאל". גם הוא לא רואה הבדל.
הסיבה שהימין מנצח היא שאין שמאל. ויש אומרים
שספק אם אי פעם היה.
