מיד אחרי ההצבעה בכנסת שביטלה את עילת
הסבירות בביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה הוצפנו בתחזיות על האסון הכלכלי שיתרחש
או-טו-טו בקרוב ביותר. כבר נרמז ממקורות בחברות דירוג האשראי שהן צפויות להוריד את
דירוגה של ישראל, המשקיעים הזרים בורחים, וההיי־טק – המנוע הכלכלי העיקרי בעשור
האחרון – תיכף מתפרק. אולי.
לעומת זאת בנתוני הכלכלה הישראלית לא נרשם
דבר אחד בכיוון שונה ממה שהיה לפני שנה.
כדי להבין את המצב פניתי לרוברט לוקאס, חתן
פרס נובל לכלכלה. אמנם מר לוקאס מת לפני כמה חודשים אך תורתו – הציפיות הרציונליות
– היא האם־אמא של הניאו ליברלים.
כזכור כל הכלכלנים הסבירים חתמו לפני חצי
שנה על עצומות בגנות החקיקה הזו שתגרום נזק כלכלי ענק כמתואר לעיל. המרואיין לוקאס
הסביר לי שמאחר שהציפיות מלפני חצי שנה הן רציונליות אז כבר אז כל המשקיעים הזרים
ברחו. הכלכלה נעצרה. האינפלציה והאבטלה פרחו. עתה – חצי שנה אחרי – לא ייגרם כל
נזק נוסף. כל הנזק כבר כלול במציאות הכלכלית העכשווית.
אפשר לטעון שלוקאס טועה. רובנו לא רציונלים
אלא טיפשים. לכן האסון טרם הורגש. הטיפשים התחילו לברוח עם הכסף רק אחרי החקיקה. אם
כך, איך נאמין לתחזיות של כלכלנים שלוקאס הוא האלוהים שלהם?
הצמיחה הכלכלית והמשקיעים לא ברחו מסין שבה
אין דמוקרטיה, שופטיה לא שמעו על עילת הסבירות, ופסיקת בית משפט בניגוד לעמדת הממשלה
היא בגדר סיפור פיות. ובכלל קפיטליזם היא שיטה שמעריצה ומטפחת כוח של תאגידי ענק. לנו
בישראל יש ממשלה עם המון כוח, ותאגידי ענק בכל מוצר.
אופוזיציה בלתי סבירה
בהזדמנות קודמת הארתי את אופן ההצבעה של
מפלגות האופוזיציה למינוי נציג לוועדה למינוי שופטים. 22 מהם הצביעו עבור יצחק
קרויזר מהמפלגה היודו־נאצית. בסוף השבוע רק 11 (מתוך 56) מחברי האופוזיציה הצביעו
נגד חוק ועדות הקבלה – של שני חסידי חוקי נירנברג במהופך יצחק קרויזר ושמחה רוטמן
ושרן השכל, אשת הממלכתיות נוסח גנץ - שמרחיב
את היכולת לייצר אפרטהייד במגורים למי שאינו רצוי למתגוררים ביישוב מסוים. בין 11
הצדיקים לא היה אף אחד מאנשי לפיד-גנץ-ליברמן.
אז מה בדיוק ההבדל בין הקואליציה הגזענית
והאופוזיציה הגזענית ברובה?
גזענות זה סביר
כותרת מ"הארץ" ביום רביעי 26
ליולי: "מנהלת המוזיאון היהודי בווינה אינה יהודיה, ומסרבת להתנצל על
כך". הכותרת הרוסית שלי על המבצע באוקראינה: "זלנסקי היהודי הוא נשיא של
מדינה לא־יהודית ומסרב להתנצל על כך".
סביר, לא?
מסעדה לא סבירה
לפני כ־2000 שנה הורה המושל הצבאי על הריסת
מבנה בירושלים. מאז, וגם השבוע, יהודים דתיים צמים ביום ההריסה. מדינת ישראל לא
הסתפקה בצום אישי וחוקקה שביום הזה אסור לפתוח מסעדות. מ־1967 הורה המושל הצבאי על
הריסת מאות בתים. אך אין איסור על פתיחת מסעדות בגין ההריסות האלה. האם חוק
המסעדות רק לרגל תשעה באב הוא סביר? מה עם קיפוח שאר ימי הרס המבנים? בית המשפט שמר על זכות השתיקה.
סבירות בית המשפט
עכשיו רווחת תזזית חדשה: מה יחליט בית המשפט
העליון בעתירה שתוגש לו כנגד החוק המבטל את מבחן הסבירות להחלטות ממשלה. מיטב
המשפטנים יושבים, נוברים בכתובים ומביעים הערכות האם יפסוק כך או אחרת.
גם אני מצטרף ומביע חוות דעת בשאלה הזו.
מאחר שבית המשפט העליון מצא שהמציאות של כיבוש היא בלתי סבירה בעליל ואין – משפטית
– כיבוש אז, במבחן הרציונליות, החוק שהתקבל השבוע הוא סביר ביותר. לא רק שהכיבוש
סביר. החוק הבילאומי הגורס ההפך – בלתי סביר ביותר. הריסת בתים של ה"לא־נכבשים" היא
בהחלט גם סבירה וגם חוקית. אבל זה גם סביר שה"לא־נכבשים" משוללים מעמד של תושבים
ואזרחים כלומר סביר לומר שהם מעופפים.
לפיכך יש סיכוי שבית המשפט יפסוק באופן סביר
שהחוק שקובע שבית המשפט נטול סבירות – הוא בהחלט סביר ביותר. ואם כך יהיה, בית
המשפט הוא בהחלט במצב סביר לקבוע גם שקיומו
בלתי סביר בהחלט.
