למתן חודורוב, פרשן כלכלי בערוץ 13
בטלוויזיה, היה בסוף השבוע סקופ: עסקים ועצמאיים מתארגנים להקטין את מקדמות המס
שבהן הם מחוייבים, כצעד הפגנתי נגד החקיקה שהממשלה מקדמת. יפה שיש התארגנות כזו
כאשר ידוע שאם רווחי העוסקים לא יקטנו, הם יחוייבו בריבית.
מכאן לפרשנות: " הנזק הכלכלי למדינה
צפוי להיות כבד".
על פניו זה נשמע הגיוני. אם ישלמו פחות מס
עתה, לממשלה יהיה פחות כסף. או אז עומדות לפני הממשלה ארבע חלופות: א. להעלות את
שיעורי המס. ב. לקצץ בהוצאות. ג. לקחת הלוואה. ד. לשכנע את בנק ישראל להדפיס כסף
תמורת אג"ח ממשלתי ל־100 שנה.
אף לא אחת מהחלופות האלה אין בה "נזק
כבד". טיפה חקיקה וקצת מהלכים בירוקרטיים והכל מסתדר. שום דבר דרמטי.
החלופה המועדפת
מכיוון שכמה מעמיתי מאשימים אותי בחיבת יתר
לתוספת מסים אני ממליץ לממשלה על החלופה הרביעית. היא הכי קלה גם בגלל התקדים
הקיים וגם בגלל תאוות הרפורמה המשפטית שהיא הדגל של הממשלה הנוכחית.
מטעמי נימוס, עניין בו מצטיינת הממשלה, היא תפנה
לבנק ישראל ותסביר את התרגיל עליו מדווח חודורוב בתוספת בקשה שהבנק יקנה אג"ח
ממשלתיות לא סחירות בבורסה לפדיון בעוד 100 שנה. בחוק אסור לבנק ישראל לקנות אגרות
של הממשלה. אלא שכדי למנוע "נזק
כלכלי" גם סטנלי פישר, הנגיד שבנימין נתניהו הביא לנו ביבוא אישי
מארה"ב, עשה את זה. מה שהוא עשה, ואחריו – בתקופת הקורונה המשיך הבנק המרכזי –
זה "לתמוך" במחיר הבורסאי של אג"ח ממשלתיות באמצעות רכישתן.
זה סוג של "תרגיל מסריח" אצל
כלכלנים טהרנים ובפורום קוהלת יגידו (אולי) פויה. אך יש תקדים שאינו ייחודי לישראל. בתקופת הקורונה
כל בנק מרכזי עשה את זה.
אבל, לפי השמועה, הנגיד הנוכחי מתנגד
לרפורמה/הפיכה המשפטית וחושב שדווקא היא "נזק כלכלי כבד". מאחר והעילה
להפחתת אותן מקדמות מס היא אותו נזק עתידי לעסקים, עלול הנגיד לומר נייט.
תעסוקה לעובדי המס
לפיכך אני ממליץ על חקיקה קלילה. במסגרת
הרפורמה המשפטית הנחקקת יתוקן גם חוק בנק ישראל באופן שהממשלה, באישור הכנסת, תוכל
לחייב את בנק ישראל לרכוש אגרות חוב ממשלתיות. ואם מחברים לזה את ביטול מבחן
הסבירות – הנה לנו שני חוקים שמסדרים לממשלה 100 מיליארד שקל להיטיב עם העם
והמולדת.
על אף שבסיפור אין נזק כלכלי יש בו תועלת
פוליטית. תתארו לעצמכם שלצד הפחתה חד צדדית במקדמות כ־300,000 עסקים (כמחצית
מהעסקים) מגישים בקשה להקטנת מקדמות. את הברדק ברשות המסים. את כאב הראש של שר
האוצר ואיך חבורת הרפורמה יוצאת מהבוץ של הטפסים.
להשלמת
התמונה, נוסיף הצעה לשימוש בחלק מהכסף שתשכנע את חברות דירוג האשראי כי נעשית כאן
רפורמה חיובית.
כיריים אינדוקציה
מתברר שהממשלה מבקשת לצמצם את השימוש בגז
לבישול. הסיבה הנכונה היא ששריפה של גז היא טעות אקולוגית. אבל הממשלה מונעת מסיבה
מטומטמת – הרצון להעביר את בית הזיקוק ממפרץ חיפה לנגב. אני מניח שזה כדי לצופף
עוד דירות בין עכו לחיפה. אפשר גם להפך: להשאיר את בית הזיקוק ולבנות עיר בנגב,
למשל על אדמות שהבדואים טוענים לבעלות עליהן. ואם הם יעשו צרות – יש אוטובוסים
שיודעים את מלאכת ההובלה החוצה. שתי ציפורים ביריה אחת.
אבל העניין הוא שצריך לשכנע את הציבור
להפסיק לבשל על גז וגם לחמם את המים והבית באמצעות שריפת גז. אז מה אתם אומרים להצעה
שכל משפחה תקבל מהמדינה כיריים חשמליים מסוג אינדוקציה תלת פאזי? גם כאן יש שתי ציפורים:
האחת מתנה של כיריים חדשים, השניה, כל בית יקבל חשמל תלת פאזי. זה לא שווה נתח
מ־100 מיליארד?
נוקדנים ישאלו מאיפה יגיע החשמל הנוסף?
התשובה הנכונה היא בהקמת מתקני ייצור חשמל משמש בנגב, בים המלח ועל פאנלים על גגות
כבישים בינעירוניים. ויש גם אופציה מטומטמת, האהובה על הממשלה: מהקמת תחנות כוח לייצור
חשמל משריפת גז טבעי שזה לגמרי שונה משריפת גז בישול.
