במשחק הלוח מונופול מי שמצליח ראשון להשתלט על עיר אחת – כלומר קונה את כל הבתים והמלונות באותה עיר – נמצא בהסתברות גבוה ביותר לנצח במשחק כולו. זאת על אף שבמשחק יש שמונה ערים ובמיוחד כאשר יש הרבה משתתפים במשחק.
נכון, זה משחק, והחיים הם לא פיקניק. אבל
הדמיון בין המציאות הכלכלית והמשחק גדולה בהרבה מאשר הדמיון בינה ובין התיאוריה
הכלכלית הנלמדת בחוג לכלכלה.
בתיאוריה מלמדים שמונופול כשמו כן הוא:
ספק/יצרן בודד ששולט על השוק כולו. בעולם יש מעטים כאלה. אם, למשל, חשבנו שבישראל
יש למשטרת ישראל מונופול, באה הממשלה ואישרה הקמת משמר לאומי. אם חשבנו שלצבא יש
מונופול התברר בחודשים האחרונים שיש לו מונופול על מטוסים, אבל אין לו מונופול על
טייסים. ובתמצית: החיפוש אחרי "מונו" הוא בזבוז אנרגיה מחשבתית. יש
מעטים כאלה. אפילו גוגל הגדול שולט רק על 85% מהמוצר "מנוע חיפוש". אבל
גם כשהוא היה רק 50% הוא היה בעל ארבע ערים במשחק הכלכלי.
המכולת והסופרמרקט
המוסף הכלכלי של "הארץ" מצא שהצעת
החוק הממשלתית לצמצום כוח המונופולים לא יחול על ספק שהוא גם יצרן. וכך תנובה,
שטראוס (יוניליוור), אסם – שמספקות כרבע מתוצרת המזון – יהיו פטורות מהעונשים
הנקובים בהצעת החוק. אבל שני היבואנים הגדולים בשוק הזה יינזקו.
הסיבה לתוצאה העקומה הזו אינה רק ששר הכלכלה
הוא טיפש. הסיבה היא שמודדים כוח כלכלי שלא באמצעות הדבר הכי כלכלי שיש: כסף.
ההגדרות של נתחי שוק מחטיאה את העניין. מיני מרקט בבית הכרם הנמצא בטווח 300 מטר
מסופרמרקט קרפור גובה בערך 30-50% יותר על מוצרים דומים (למעט מוצרים שמחירם
בפיקוח ממשלתי). זה כלל לא משנה אם התוצאה הזו נובעת מכך שהקונים לא יודעים על פער
המחירים. או שיודעים ולא איכפת להם ובלבד שלא ייאלצו ללכת עוד 300 מטר. התחרות
החופשית לא משיגה את יעדה: מחיר זהה לצרכן אצל ספקים שונים.
אפליית מחירים
אחד ההסברים לבלבול המוח הכלכלני מקורו בכך
שכמו במשחק מונופול מי שיש לו רחוב גובה תמורתו פרמיה. המקבילה לרחוב שבמשחק היא
היכולת של ספק/יצרן למכור את אותו מוצר במחיר שונה לקונים שונים. די בטוח כי רשת
קרפור לא קונה יוגורט "יופלה" מתוצרת תנובה באותו מחיר שמשלמת לתנובה
המכולת השכונתית. לפני כמה שנים ביקשתי להבין מדוע מחיר בקבוק קולה משפחתי במכולת
שכונתית גבוה יותר מהמחיר שגובה שופרסל ברשת היקרה שלה. בעל המכולת הוציא את
חשבונית המס שקיבל מיצרן הקולה והתברר שהוא משלם ליצרן יותר מאשר שופרסל גובה
מהצרכן.
אפליית מחירים היא המקבילה לשליטה על עיר
במשחק המונופול. ולפיכך הדרך היחידה שאני מכיר לטיפול באותם שודדי ערים היא לחייב
כל יצרן או ספק למכור את המוצר באותו מחיר לכל קונה. בדיוק מה שהחוק מחייב כל מי
שמוכר לציבור. זה אומר שבעל מכולת יקנה קוקה קולה מהיצרן הישראלי באותו מחיר
שמשלמת רשת שופרסל. וזה גם אומר ששופרסל תמכור לצרכניה בנתיבות באותו מחיר שהיא
גובה מצרכניה במודיעין. ושהמחיר ברשת שופרסל אקספרס ושופרסל שלי יהיה זהה למחיר של
שופרסל דיל. אין צורך לפקח על המחיר. רק שהוא יהיה אחיד לכל הקונים.
ואחרי זה צריך עוד כלל אחד: שהמיסוי על
תאגיד יהיה זהה למיסוי על עצמאי.
ואז נראה מי ירוץ להשתלט על רחובות שלא
במשחק הלוח אלא בחיים הממשיים.
