הנה קושיה
פוליטית: מה את.ה מעדיפים: אבטלה בשיעור 0% או 5%? אני משער שהקורא.ת מנסה לנחש
משהו כזה: אם הוא שואל, סימן שיש כאן טריק. ובכל זאת?
יש טריק, והוא
נובע מהשימוש השגור במילה אבטלה. כולם מניחים שמדובר בבני אדם שמחפשים עבודה ולא
מוצאים. אלא, ובמבט רחב יותר, מצב האדם המובטל אינו שונה מהותית ממצב המסמר המונח
ב"טמבוריה" החביבה עליכם. אלא שלמסמר המובטל אנחנו קוראים מלאי. אבל
במהות הפוליטית-כלכלית אין הבדל ביניהם.
במבט הזה אני
מניח שהתשובה 5% זוכה ליותר תומכים. ואכן, הנה כלל יסוד שמשום מה אינו נלמד כראוי:
חברה אנושית לא יכולה להתקיים ללא אבטלה של בני אדם, מוצרים ושירותים. אם תכנסו
למינימרקט והמדפים יהיו ריקים – תתחילו להתרוצץ למצוא חנות עם יוגורט מובטל.
אני מבקש להתמקד
עתה בשני מצבי 0% אבטלה. השבוע ביקשתי להיפגש עם רופא מומחה. המועד הקרוב ביותר הוא
בעוד 4.5 חודשים. הנה לנו היוגורט שאינו על המדף. כבר שנים שאנחנו מורגלים בתור
מהסוג הזה ולכן 0% אבטלה בקרב רופאים נראה בעינינו עניין נורמלי. אלא שיש בינינו
כאלה שיודעים שזה בלוף. תגידו לרופא שאתם מוכנים לשלם 2000 שקל לביקור – ולפתע הוא
יהיה מובטל וזמין לעבודה פרטית.
בריאות חולה
הממשלה מנהלת
מדיניות של מחסור מכוון. כלומר אין מחסור בשרים סביב שולחן הממשלה. גם אין מחסור
בראשי לשכה, מזכירים, עוזרים, נהגים ופקידים שישרתו את שרי הממשלה. אבל כמעט בכל
תחום מייצרים מחסור. הצורה הפורמלית שבה הממשלה מייצרת 0% אבטלה, כלומר מחסור, היא
באמצעות "שיא כוח אדם". זה סעיף בספר התקציב שלידו כתוב כמה אחיות יהיו
במחלקה האונקולוגית בבית החולים ברזילי. לא משנה כלל כמה כסף כתוב באותה שורה. מה
שקובע הוא מה שבמחסור, ובמקרה הזה אחות באונקולוגיה.
לכן מרצ התנהגה
בטמטום כאשר בהסכם הקואליציוני היא דרשה וקיבלה כסף. היא היתה צריכה לכתוב
"הכפלת מספר הרופאים, האחיות, ועובדים אחרים במערכת הרפואה הציבורית".
המצב האופטימלי
בבריאות הוא שיש 5% אבטלה וכל שרות רפואי יהיה זמין בתוך, נניח, 50 דקות (במיון – 50
שניות) כל שעות היממה ו 365 ימים בשנה.
פקק בריא
נעבור לתחבורה
ציבורית. הסיבה העיקרית לפקקי התנועה אינה המחסור בכבישים ובמחלפים ושאר הבלי
ה"תשתית" שמומחים מתברבים סביבה. יש בארץ יותר מדי כבישים ומחלפים מכפי
שנדרש כדי להסיע כל אדם, בכל שעה, לכל מקום. מה שמפריע לנסיעה הזמינה הזו הם קופסאות
הפח המזהמות שכולנו מתעקשים להשתמש בהן כדי להגיע מפה לשם. ומדוע אנחנו מעדיפים
ונצמדים למכונית הפרטית? כי היא זמינה. אבל נזקיה – זיהום ופיקוק – יקרים הרבה
יותר ממחיר המכונית והשימוש בה לצרכן.
בניסוי תיאורטי
שנעשה בליסבון, פורטוגל, בה היו באותה עת 200,000 מכוניות – נמצא כי נדרשו כ – 5000
מוניות בלבד לספק רמת שרות זהה לרכב פרטי בנוסף לתחבורה הציבורית הרגילה שהיתה
קיימת בעת הניסוי. תשלשו עתה את מספר המוניות וכל עירוני מגיע תוך רבע שעה למקום
העבודה.
המוניות היו דומות בתפקודן לשירות ה"תיקתק"
שאגד מפעילה בירושלים. כלומר הן מחוברות לאפליקציה שמתאמת בין מיקום המונית לבין
מיקום מי שמבקש לנסוע. אלא שכדי שאפשר יהיה לספק את השרות הכל כך חיוני הזה צריך
לסלק מהעיר את כל המכוניות הפרטיות, כולל אלה שתופסות שטח כביש בעת שהן מובטלות –
כלומר בחניה.
כאשר לכל אדם יש
עתה טלפון הנקרא "חכם" – זו אינה פנטזיה. זו אופציה לא מסובכת להפעלה.
לא צריך עוד תשתית, עוד מחלף וכל מה שמקטרים בגינו מדי יום בפקקי התנועה.
ובלשון המאמר:
צריך לייצר אבטלה של רכב פרטי. רצוי 100% ולא 5% אבל התשובה ברורה.
וכמו עם
הרופאים, 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה.
כי זמינות –
מילה קטנה עם תוכן ענק - הוא שם המשחק לכלכלה משרתת ומתפקדת.
