היו ימים. היו
ימים שבהם המילה טפטף היתה מקור לגאווה ישראלית. חברה בשם נטפים בבעלות קיבוץ
חצרים ואחרים הפכה רעיון לחסכון במים לביזנס מרוויח. זה היה ההייטק הישראלי הראשון
ששבר את בזבוזי הממטרות (בישראל) וההצפה (בקרב מגַדלי אורז) ואיפשר לקיים את מצוות
חיסכון במים במדינה השחונה הזו.
היו ימים ואינם
עוד. טפטופים בימים אלה היא מילת גנאי לפעילות חבלנית עוינת פרי הגותם של עריצי
החמאס והג'יהאד האסלאמי מעזה. אמנם הרעיון המקורי – חיסכון במים – נשמר. אבל
באמצעות חיסול הצמחים על ידי בקבוקי תבערה מוצנחים, במקום גידול דגן ישראלי טהור.
מתברר שיש, סוף
סוף, הבדל בין הממשלה הנוכחית לקודמתה. הקודמת, בראשות המלך נתניהו הראשון, אהבה
טפטופים. הנוכחית הודיעה השבוע כי היא לא תסבול יותר טפטופים ומכאן המתקפות
החוזרות על "יעדי חמאס" שקצב התרבותם עולה אפילו על הילודה בקרב ציבור
חסידי גור.
לכאורה סלסול
לשוני. אבל אפשר ומתפתחת כאן מדיניות שעלולה להיות מסוכנת.
אוהבי הטפטוף
נתניהו לא יודה
בכך, אבל הוא אהב טפטופים. גם ידידו/אויבו מוחמד סינואר אוהב טפטופים. ההבדל
ביניהם הוא בעיקר כמותי: סינואר אוהב הרבה טיפטופים ונתניהו – מעט. הסיבה:
טיפטופים מייצבים את מצב המלחמה שבין ישראל ועזה. ובמצב מלחמה אין דיבורים על
הסדרים פוליטיים – וזה האינטרס המשותף לשתי הישויות האלה.
התחלפה הממשלה
ועתה, אם להאמין להצהרות מישראל, יש תפנית: ישראל לא תעבור בשלום על המשך טפטופים.
כל בקבוק תבערה יביא למטח טילים על "יעדי חמאס" עם (וזה קורה) פגיעות "אגביות"
בתושבי עזה. הממשלה החדשה בדעה שבמדיניות הזו החמאס ייכנע ויפסיק לחלוטין את המצב
המלחמתי.
שונאי טפטוף
זו משאלת לב
חביבה. מעניין אם במקביל ישראל תפסיק את הסגר על עזה ואת הצורך ברישיון לייצא משם
מלפפונים ולייבא לשם פטרוזיליה. מעניין, אבל בלתי סביר. הסימטריה שנתניהו וסינואר
יצרו לא תתקיים.
אם משאלת הלב
תתממש זה יכול להיות תחילה של עידן חדש. כי אם אין מלחמה אז למה סגר? ואם אין
מלחמה אז אולי – לא עלינו – שיחות שלום? אני משוכנע שהימין-שמאל של הממשלה החדשה
לא נתן דעתו על החלופה המסוכנת הזו.
אבל אם משאלת
הלב לא תתממש יש בעיה מהכיוון השני: שהחמאס יעבור מטפטוף לגשם. ואם זה מה שיהיה
ישראלית תיגרר – אחרי פגיעה בעוד 1500 "יעדי חמאס" – לכיבוש עזה. זו
תהיה צפרדע לא ממש טעימה גם בגלל שהיא תהיה מבושלת בנהרות של דם.
אז מה בדיוק אתה
מציע? לשתוק לחמאס על טפטופי האש ולתת לתושבי "עוטף עזה" לסבול?
בתור יועץ
לממשלה אני ממליץ לחזור למדיניות של נתניהו. בצורה הזו לא היה כלום ולא יהיה כלום.
חוץ מטיפטופים קלים. ובעיקר – אין הסתבכות בשאלות פוליטיות כמו מאיפה צצה ישיבה
באביתר או כל גבעה אחרת בפלסטין הכבושה או חוק האפרטהייד הנקרא כאן חוק האזרחות.
כי האלטרנטיבה –
כיבוש עזה – מסוכנת פי כמה. כי מה נעשה אם נצליח לכבוש את עזה אפילו ללא דם?
נשלוט? ניסוג ללא תנאי?
או, יש חשד, שהשמאל
הקיצוני שולט בממשלה הזו והוא מבקש לטמון לה פח שיביא להסדר כפוי בידי צמד העריצים
ביידן את פוטין.
שבוע טוב.
