מעטים שמעו על איפסלנטי שבמדינת מישיגן בארצות הברית. בראשית שנות
השישים של המאה הקודמת נעשה בה ניסוי חינוכי מאוד לא מקובל באותם ימים.
123 ילדים קטנים, שחורים ו"טעוני טיפוח", הוכנסו לתוכנית
חינוכית ייחודית: למדו בה החל מגיל שלוש למשך כשעתיים וחצי בכל יום. ייחודה היה
בכך שעד אז איש לא חשב להשקיע בעוללים. זה היה ניסוי אקדמי לכל דבר: במקביל
לעוללים שנבחרו יצרו קבוצת ביקורת של עוללים שלא הוכנסו למסגרת חינוכית כלשהי.
התוכנית הייתה ייחודית גם, ואולי בעיקר, משום שאת העוללים לא הכניסו למכבש
השינון והציון המקובל בבתי ספר. העוללים למדו בעיקר איך לשתף פעולה. האבא של
הפרוייקט היה ג'יימס הקמן מאוניברסיטת שיקגו, הפרוייקט נקרא "פרי" על שם
בית הספר באיספלנטי.
אעשה כאן אתנחתא
לעניין ישראלי. התנועה הקיבוצית, ואני כותב בהכללה, הייתה משאבת סובסידיות מצליחה.
במדד סובסידיה לנפש – יותר מכל פרוייקט
חברתי אחר. המגזר הזה קיבל מהמדינה הון בעבור כל דונם של קרקע ש"נגאלה"
ושל תפוחי אדמה שגודלו בה. לתנועה הייתה אידיאולוגיה סוציאליסטית לכאורה, ואחד ממרכיביה היה החינוך
המשותף.
התרומה הקיבוצית
את הקיבוצניקים העוללים
לקחו מהוריהם וגידלו אותם בנפרד. על הברוטליות של הלינה המשותפת נכתב כבר הרבה. אבל
במדדי החינוך – הקיבוצניקים עשו בית ספר לשאר המדינה. איך? עם חינוך לגיל הרך ועם
כיתות קטנות.
אחרי כן באה
הממשלה וחיסלה את רוב הסובסידיות – גם זו בחינוך.
הניסוי של הקמן
הראה שילדי תוכנית פרי –עמוסת סובסידיה - הצליחו יותר מילדי קבוצת הביקורת. איך מודדים הצלחה
של ילדים? בציונים במבחנים בבית הספר. האם זה מדד ראוי? לדעת חוקרים מהעת הנוכחית,
כנראה שלא.
המצב הנוכחי
הקמן עדיין כאן.
לאחרונה הוא פרסם עם כמה שותפים ממצאים על עוללי פרי בגיל 54. איך הסתדרו העוללים
שבגרו? מה מצב ילדיהם? ותודה ששאלתם: מה עם הנכדים?
בדיקת מצבם של
עוללי פרי בגיל 54 לעומת קבוצת הביקורת מלמדת שכל דולר שהושקע בהם הניב תשואה נטו
(לאחר עלות גביית מסים למימון הסובסידיה) של 6-9 דולר. העוללים של אז הם בעלי הכנסה גבוהה יותר, שיעור הפשיעה בקרבם ובקרב ילדיהם נמוך יותר, וגם
הדור השני מצליח יותר מבחינת הציונים בבתי ספר.
באיזו קלות
ממשלות משקיעות בכבישים חדשים שמתפוקקים אחרי שנים אחדות ומניבים תשואה שלילית,
ואילו ייסורים עוברת ההשקעה בחינוך לגיל הרך, לרבות מבחני הכנסה אומללים ומיותרים.
טיפשות ישראלית
שימו לב
לאבסורד: הממשלה מפקידה בחיסכון לגיל 18 חמישים
שקלים בחודש לכל ילד. ממצאי תכנית פרי היו ידועים בעת קבלת ההחלטה האומללה הזו.
בגיל 18 כמעט הכל מאוחר מדי. צריך להשקיע את הכסף כשהילדים עוד קטנים.
בראשית אוגוסט
יחלו בממשלה דיוני התקציב. הנה מסקנת המחקר החינוכי: קחו את קצבאות הילדים,
הניתנות למעשה להורים, והשקיעו אותם בגיל הרך.
