תבשיל בנוסח שיקגו

 

למכרי באקדמיה יש רגשות מעורבים כלפי בינה מלאכותית. מצד אחד הם כבר שכחו מתי כתבו (מאמר) מבלי סיוע של AI, מצד שני הם חוששים שמה שהם קראו (עבודה סמינריונית של סטודנט) אינו אלא תוצר של הגברת בינה.

השבוע התפרסמה ב"הארץ" ידיעה ולפיה "הנגיד רמז להורדת ריבית מהירה". כדי לשפוט האם הרמז של הנגיד, פרופ' אמיר ירון, ראוי למאכל  פניתי ל-Gemini  ו-ChatGPT בשאלה הבאה: במדינה כלשהי יש אינפלציה בשיעור 2% בשנה וזה גם שיעור האבטלה, ארגון ה־OECD צופה לה צמיחה של 3.3% -  האם ראוי להוריד את הריבית? שניהם השיבו בשלילה מוחלטת.

טוב ששתי הבינות לא חברות בוועדה למינוי נגיד. במבחן הריבית הנגיד בישראל היה נכשל.


האובססיה לריבית


עכשיו הכירו את עפר קליין, סמנכ"ל בכיר וראש אגף כלכלה ומחקר ב"הראל ביטוח ופיננסים". השבוע הוא פרסם סקירה מקרו כלכלית. לאחר תיאור של מה שקורה בארץ ובעולם מגיע פרק המסקנות לצפוי בעתיד הקרוב:

א.             קנדה בדרך למיתון ולכן העלאת הריבית מתרחקת.

ב.             בארה"ב הריבית תישאר ללא שינוי.

ג.              בגוש היורו הריבית תעלה.

ד.              בדרום קוריאה הריבית תעלה.

ה.             בהודו הריבית תישאר ללא שינוי, עם רמז להעלאתה בעתיד הלא מיידי.

וזה מעלה את השאלה מה פשר האובססיה ביחס לריבית.

בעשר השנים האחרונות לא שונתה הריבית בשום מדינה ולו פעם אחת ביותר מ־0.75% לחודש. גם השיעור הזה חריג והיה רק בתקופת היציאה ממשבר הקורונה לאחר שהאינפלציה קפצה בשיעור חד.  בדרך כלל ההעלאה היא  ב­־0.25%. באפריל השנה עלה מדד המחירים לצרכן בישראל בשיעור של 1.3% ואיש לא התרגש. ההסתדרות לא השביתה את המשק בדרישה לתשלום תוספת יוקר מיידית, דממה מוחלטת למעט תחזית ולפיה יהיה טוב. אבל ריבית? זה משהו חשוב ביותר.


סיפור על 44


ראו את אלון מאסק. האיש ביקש לרכוש את טוויטר (היום X). האמת שגם אני רציתי לקנות את הצעצוע הזה. אמרו לי שזה עולה 44. כשהתברר שמדובר ב־44 מיליארד דולר התלבטתי והחלטתי לוותר. מאסק נשאר קונה יחיד. אבל גם לו, הבעלים של טסלה, המכונית החשמלית החלוצית בשעתו, לא היה סכום כזה בידיו. בצר לו מצא שותפים וגם נאלץ ללוות 13 מיליארד דולר.

ניסיתם פעם ללוות 13 מיליארד דולר? משעשע לקרוא שמתוך הסכום הזה שלושה מיליארד הגיעו ממכירת מה שמכונה "אג"ח זבל", פיסת נייר שעליה כתוב "אחזיר למוכ"ז את הכסף, אם יהיה לי".

הכירו בבקשה את העולם הפיננסי של רכישות של מניות, שבו כל רבע אחוז שינוי בריבית הוא מספר דמיוני. אצל החבר מאסק זה 130 מיליון דולר בעסקה בודדת ועוד צריך להחזיר חלק מה־13 מיליארד. נסו פעם ללכת לבנק – כל בנק – ללוות 1,300 שקל ושיחייבו אתכם רק בחתימה על נייר ובו כתוב "אחזיר את הכסף בעוד שנה, אם יהיה לי".


דבר הרב פרידמן


אבל נניח, יאמרו מביני כלכלה מוסמכים, שהמצב הכלכלי מחייב "הרחבה מוניטרית", שזה הפירוש המעשי של הורדת ריבית. איך ניתן לבצע את המהלך הזה בלי הפחתת ריבית?

ב–1969, בטרם המצאת הבינה המלאכותית, פרסם מילטון פרידמן מאוניברסיטת שיקגו מאמר שבו הציע חלופה: הליקופטר שיזרוק שטרי כסף לשימוש הציבור. בזמן משבר הקורונה, עם הסגרים, הירידה בתפוקה והאבטלה המונית, עשתה ממשלת ארה"ב בדיוק את זה בוואריאציה מודרנית: במקום הליקופטר זיכו את חשבון בנק של כל משפחה במענק. כך הכסף הגיע לכולם ולא רק לחבורת אלון מאסק.

צא ולמד, פרופ' אמיר ירון. בהיותך בוגר של אוניברסיטת שיקגו אתה הרי מכיר היטב כתבי פרופ' מילטון פרידמן.



 

 

 

 

 

 

שתפו: