לפי מילון אוקספורד תחרות היא "מצב שבו אנשים, קבוצות או ארגונים מתחרים כדי לקבוע מי המנצח". בריצה, למשל, לא מסתפקים בהגדרה הזו אלא יש כללים נוספים כמו קו התחלה זהה. ביידוי פטיש משקל הפטיש זהה לכל המתחרים. כלל היסוד יציב: מתחרים כדי לקבוע מי מנצח.
בכלכלה משתמשים במילה תחרות כדי לשקר. אף
אחד לא מחפש מישהו שינצח. להיפך, אם מתברר שיש מנצח אחד – למשל ספק אחד של לחם לכל
האוכלוסיה – זה סימן שאין תחרות כי יש מנצח. למנצח הזה קוראים מונופול והוא עושק
את מי שרוכש ממנו מוצר או שירות.
בישראל יש רשות תחרות. היא לא עוסקת כלל
ביצירת תחרות אלא במניעת מונופול או קרטל או מספר קטן של שחקנים. וכך, למשל, אם
בעלי תנובה (תאגיד מסין בבעלות הממשלה שם) יבקשו להתחתן עם בעלי טרה (תאגיד ישראלי
שהוא זכיין של קוקה קולה) רשות התחרות יכולה לחייב אחד מהם למכור את המחלבה
הישראלית שלו, על אף שהבעלים האלה לא מייצרים בעצמם חלב ויוגורט.
יש בעולם עשרות מנועי חיפוש לשימוש באינטרנט
ולמרות זאת 90% משתמשים בגוגל ועוד 5% בבינג. לכאורה מה אכפת לנו שזה המצב כל עוד מנועי
החיפוש האלה ניתנים לשימוש חינם. אלא שאין
דבר כזה חינם. אם את/ה רופא אוזן ומעוניין להתפרסם, בעלי מנועי החיפוש ידרשו ממך
תשלום. הם גם ידרשו תשלום כדי להקפיץ את שמך לראש רשימת החיפוש.
עשרים או חמישה?
ההקדמה הזו נועדה לשקף את המצב האמיתי בתחום
הכלכלי: התחרות לא מתחילה בקו אחד. כמו בכדורגל, יש קבוצות שלא יורדות מהליגה
העליונה כי הן עשירות, ריכוזיות של מספר קטן של יצרנים/ספקים שלרוב לא רואים כלל
את הקונה הממוצע וקל וחומר את הקונה החציוני.
כך, למשל, יש בישראל כמעט 20 בנקים אבל חמישה
מהם מחזיקים את מרבית הלקוחות, ודאי שאת הגדולים בהם. יותר מזה: מדי פעם לקוח של
בנק זעיר מבקש להעביר כסף לבעל חשבון בבנק גדול. לפעמים זה לא מצליח. אבל בין
הגדולים לבין עצמם זה עובד נפלא.
כשהיה י"ב צעיר הוא פתח עסק זעיר ופנה
לכמה בנקים לקבל הצעות לגבי עמלות וריבית. בנק הפועלים זכה כי הציע חשבון נטול
עמלות ומשיכת יתר בריבית נמוכה בעשירית האחוז מהבנק הבא. עבר עשור, והבנק הודיע לי"ב
שהוא מבטל את הפטור מעמלות. י"ב מצא בנק חלופי אך מה שחשוב יותר זה שבנק
הפועלים כלל לא טרח לשכנע שהוא טוב יותר. אם במקום עסקות בסך 30,000 בחודש היו לי"ב עסקאות בשלושה מיליון הפטור לא היה מבוטל.
על פי דיווח ב"הארץ",
יו"ר רשות ניירות ערך פנה לשר האוצר בעניין. הממונה על התחרות הכריזה על חמשת
הבנקים הגדולים "קבוצת ריכוז". זה בעל ערך כמו לומר "פויה".
בנק ממשלתי שלא ירוויח ולא יפסיד
הבנקים נמצאים תחת פיקוח של בנק ישראל
ולא של משרד האוצר. אבל בנק ישראל לא מתעסק ברצינות עם החמישיה הפותחת הזו אלא
מזמין גופים פיננסיים לבקש רישיון להקים בנק. נחמד – ולא יותר.
מה אפשר לעשות במצב הזה?
א. שהבנק המרכזי או הממשלה יאפשרו לכל
מי שרוצה לפתוח חשבון בנק אצלם. כל מי שיפקיד שם כסף יקבל ריבית על יתרת זכות.
ב. כל תאגיד שיש לו נתח שוק של יותר
מ־10% ישלם מס חברות בשיעור 50%.
ואז, כאשר מחצית מתושבי המדינה יעבירו
את הכנסתם החודשית לבנק חדש, נראה מה תעשה החמישיה הפותחת.
