אי שוויון בהנחה

 

על פי הדיווח, מנכ"ל משרד הפנים (מינוי של ש"ס) החליט להגדיל את ההנחה בארנונה למשפחות עניות קטנות. הוא עשה זאת כדי לעמוד בתנאי משרד המשפטים, שמצא כי ההטבה הקודמת נתנה יותר מדי למשפחות גדולות, המאפיינות את האוכלוסיה החרדית. בהגדלת ההנחה למשפחות קטנות צומצם לכאורה העוול, אך מאחר שכמקובל, משפחה גדולה מתחילה כקטנה, החרדים יזכו גם כאן. העיתון הגדיר את המהלך קומבינה.

כאילו שאם היו עושים את ההיפך – מקטינים את ההנחה למשפחות חרדיות,  המצב היה שוויוני יותר. המאמר הזה בא להראות איך מדיניות של ההנחות במחיר והטבות מכל סוג נורמה מקובלת במשטרים ליברלים וסוציאל-דמוקרטים  – היא לא-שוויונית, פוגענית ומעודדת קומבינות למיניהן.

הדיון מתנהל כאילו יש דבר כזה "ארנונה". בפועל אין. יש כמה ארנונות. בכל רשות מקומית מפצלים את המס הזה לפי אזורים. כך, שתי דירות זהות בשטחן, עם משפחות דומות בגודלן הנמצאות בשני אזורים שונים באותו יישוב, ישלמו מס בגובה שונה. הנה הבלוף הראשון.


הנחה בארנונה


מכאן להנחה במס הארנונה. זו ניתנת לקשישים ולעניים. קשיש עשיר משלם פחות מס מאשר השכן שלו בעל דירה זהה עם הכנסה בינונית. זה הגיוני בערך כמו ההטבה בצורת פטור מתשלום עבור תחבורה ציבורית לקשישים. לפתע נעלם מבחן הכנסה. מה קרה לו? נהיה סיעודי בעצמו?

ככתוב, בארנונה יש הטבה לעניים. עני מוגדר מי שהכנסתו נטו קטנה ממחצית ההכנסה האמצעית ("חציונית"). זה קו העוני. בישראל הכנסת עני ב־2024 היתנ פחות מ­־3,547 שקל בחודש. זה המספר שפירסם הביטוח הלאומי בינואר השנה. המידע ברשות המסים על שנת 2024, מעודכן למארס 2026, מתבסס על נתוני 2022. איחור של כארבע שנים. הנה לנו הדבר הכי חשוב בפרשת העוני: לממשלה אין מושג בזמן אמיתי  מהו קו העוני ומיהו עני. כל המידע הוא בפיגור של שנים. מידע של רשות מקומית? אין סיכוי.

זה, כמובן, לא מפריע לרשויות הציבוריות לתת הנחות על פי מידע חלקי ולא מבוקר. אבל למה להיות נוקדן. נעבור לעולם מדומיין שבו המידע זמין. נניח שקו העוני הוא 5,000 שקל בחודש. נסתכל על שני אנשים – האחד בעל הכנסה של 5,000 והשני בעל הכנסה של 5,001 שקל בחודש.

לשניהם דירה זהה באזור זהה. הארנונה היא 6,000 שקל בשנה. ההנחה לעניים היא בשיעור 25%, כלומר 1,500 שקל לעני לשנה, שהם 125 שקל בחודש.

מהי ההכנסה הפנויה של השניים אחרי תשלום הארנונה? העני נשאר עם 124 שקל יותר מאשר העשיר ממנו בשקל. האם יש איזה שהיא תורת מוסר, שוויון, הגינות והוגנות שתצדיק את המצב הזה?


הנחה בתחבורה ציבורית


נעבור לשני אנשים עם אותן הכנסות שגרים באזורים שונים באותה עיר. משרד התחבורה מעניק הטבה המכונה "צדק תחבורתי". מחלקים את היישוב לשכונות, ואם אתה גר בשכונה זכאית תשלם שליש פחות בעת נסיעה בתחבורה ציבורית.  עכשיו נחזור לזוג שלנו. אם העני גר בשכונה עשירה שאין בה הנחת שליש והעשיר גר בשכונה עניה ומקבל את ההנחה התמונה מתהפכת, והפער ביניהם גדל עוד יותר. 

אלה חשבונות שגם מי שעשה בגרות יחידה אחת במתמטיקה יפתור בהצלחה. אם כן מדוע, בלשון הילדים, משחקים בקקה הזה? זו המחלה הגנטית של הסוציאל־דמוקרטיה: המחשבה שיש שיטה הוגנת ואפשרית של תגמול אנשים לפי מבחני הכנסה. בשיטה העקומה הזו גם יש המקבלים הנחה במחירי החשמל והמים. אם יש שיטה כזו, למה לא להחיל אותה על רכישת פולי סויה, לחם וחלב, החיוניים לא פחות.

נכון, במשטר הישראלי החרדים שאינם עובדים מקבלים באופן אוטומטי את כל ההטבות מבוססות הכנסה. אבל גם בלי  חרדים השיטה משקרת.

ואף מפלגה בישראל לא מציעה תיקון לזה.



 

שתפו: