אבא שלה, ג'יימס, מלך סקוטלנד, מת כאשר מרי סטיוארט היתה בת 6 ימים. כצאצאית יחידה, מרי ירשה את המלוכה. מפאת גילה התעכבה ההכתרה כמה שנים טובות. הסבתא שלה היתה אחותו של הנרי שהיה מלך אנגליה. לימים הקשר המשפחתי הזה היווה עילה לרצונה של מרי להיות לא רק מלכת סקוטלנד אלא גם מלכת אנגליה.
הנרי קפץ על
המציאה, מהכיוון ההפוך. כאשר מרי היתה בת 6 חודשים נחתמה אמנת גריניץ' ובה נקבע כי
כאשר מרי תגיע לגיל 10 היא תינשא לאדוארד, בנו של הנרי. יותר משהנרי התעניין
באושרם של שני הילדים הוא מצא שיטה – לכאורה חוקית - איך לשלוט גם על סקוטלנד.
הסיפור מתגלגל
כאשר כמה שנים מאוחר יותר הפרלמנט של סקוטלנד מבטל את אמנת גריניץ'. גם מלך צרפת
סידר למרי נישואין עם הבן שלו אך הוא רצה לאחד את צרפת עם סקוטלנד. סקוטלנד,
מתברר, היא כלה מבוקשת. אולי כבר אז ניחשו שיש מאגרי גז טבעי, מפלצת בלוך נס וטירה
של דונלד טראמפ באדמתה.
הסיפור הפוליטי
נסגר כאשר אליזבת היתה מלכת אנגליה והביאה להפרדה בין ראשה וגופה של מרי. אבל
ההיסטוריה לא מרפה.
קודם לא עכשיו כן
ב – 2014 ובהסכמת
הפרלמנט הבריטי התקיים בסקוטלנד משאל עם (עם = כל תושבי סקוטלנד, כולל אלה שמוצאם
ממדינות האיחוד האירופי והאימפריה הבריטית) בשאלה האם התושבים מעדיפים להישאר חלק
מבריטניה או להיות עצמאיים. 55% מהמצביעים
היו נגד עצמאות.
במשאל העם שבו הבריטים
החליטו לפרוש מהאיחוד האירופי, רוב הסקוטים היו נגד הפרישה. כשנודעו התוצאות, ממשלת
סקוטלנד כעסה (לסקוטים יש ממשלה מקומית וגם פרלמנט משלהם, עם סמכויות מוגבלות; הם
גם משתתפים בפרלמנט הבריטי שמושבו בלונדון). ראשת ממשלת סקוטלנד מיהרה לבריסל,
מקום מושבה של "ממשלת" האיחוד האירופי, בבקשה להישאר. היא נבעטה מכל
המדרגות.
בשבוע שעבר
נערכו בסקוטלנד בחירות כלליות. שתי המפלגות התומכות בעצמאות – המפלגה הלאומית
והירוקים – זכו ברוב בפרלמנט, מה שהביא לדרישה למשאל עם נוסף. על זה הגיב ראש
ממשלת בריטניה באצבע משולשת וירטואלית.
אום אל פחם, למשל
הסיפור הזה לא
שונה מהותית ממה שקרה לפני כמה שנים בקטלוניה שבמזרח ספרד. שם לא נקטו בפתרון
האלגנטי של אליזבת, אבל הכניסו את ראשי התנועה לעצמאות לבתי סוהר. קבוצת הכדורגל
הגדולה של קטלוניה – ברצלונה – לא רק מתחרה על אליפות ספרד אלא חוברת לקבוצה
ספרדית מובהקת – ריאל מדריד – בניסיון לפרוש מהכדורגל האירופי ולהקים ליגת כדורגל
ל"גדולים".
מה אני מבלבל
לקוראים את המוח בסיפור הזה? יש המציעים בישראל לחלק את המדינה לקנטונים – מעין
מיני מדינות. תחשבו לרגע על משאל "עם" שייערך בתל אביב, רמת גן גבעתיים
ובו יישאלו התושבים האם הם רוצים להישאר חלק מישראל או להקים מדינה עצמאית. התל
אביבים לא יבקשו אגורה משאר מדינת ישראל. הם לא ירצו הגנה צבאית מפני טילים
איראנים ואחרים. הם רק רוצים פטור מחוקי הדת היהודית.
זה בסדר?
נעבור לרגע
לאביגדור ליברמן, חביב הלכאורה שמאל. לפני שחזר בשאלה (נניח) הוא הציע להעביר את
אום אל פחם וסביבתה – קרקע ותושבים גם יחד - לפלסטין. בלי משאל עם בקרב הנזרקים
החוצה, כמובן. זה תקין? ואם זה תקין מה רע בהצעה להעניק לתל אביבים זכות להיפרד
מחבורת אוחנה-רגב-ליצמן-דרעי שיוכלו סוף סוף להקים את מלכות ירושלים השלישית?
הג'וב של זנדברג
עלה בדעתי להביא
את הדיון הזה למועצת מרצ ולוועידת מפלגת העבודה. שם אמורים להתלבט בעניינים
אוניברסליים הנוגעים למקומותינו. וגם בשאלה האם ראוי להניח שטיח אדום לרגלי ראשת
ממשלת סקוטלנד עת תגיע לביקור בישראל – כפעולה אנטי-בריטית (קצת מאוחרת) בגנות
המנדט שהגביל הגירת יהודים לארץ ישראל.
אבל שם עסוקים
בשאלה איזה משרד ממשלתי יקבלו ניצן הורביץ, תמר זנדברג, מירב מיכאלי ועומר בר לב.
הם ישפיעו מבפנים על המדיניות הממשלתית. אלא שכלל לא ברור אם ימנעו ממתיישבי
"מעלה חריון", בית אל, אריאל, אפרת ושאר מושבות יהודים ברחבי ארץ ישראל המזרחית
לעשות מעשה אנטי סקוטי ולהצביע ב"משאל עם" על איחוד עם מדינת ישראל.
אפילו הצורר החדש, יוסף ביידן, לא יוכל לטעון שמדובר בסיפוח.....
