כאשר י' היה
צעיר הוא חיזר אחרי נערה. אחרי כמה מפגשים היא שאלה: "האם אני יפה?" י'
נדהם ופרצופו הביע את המבוכה. הנערה קמה, ניגשה לארון הספרים, שלפה אחד והקריאה: "ישנן
יפות יותר ממנה אך אין יפה כמוה", ציטטה.
מאז שי' סיפר לי
את הקטע הזה השורה האלתרמנית לא מניחה לי. השבוע היא קיבלה אקטואליה כאשר התפרסם
מאמר שכתבה דינה זילבר, מי שהיתה משנה ליועץ המשפטי לממשלה, על השופט מני מזוז
שפרש מבית המשפט העליון.
כותבת זילבר:
"לנוכח התפוררות יסודות משטריים.....דמותו של מני מזוז – האיש והסמל – מגלמת
אלטרנטיבה ישראלית אופטימית ומלהיבה". "(מזוז הוא) דגם של ישראליות ...שהיא
פשוט ישראל היפה"
ישראל נמצאת כבר
כמה שנים בתהליך מואץ של השתלבות בשגרה הפוליטית המאפיינת את האזור שבו היא ממוקמת,
בתוספת ניחוחות רוסיים, סינים והונגרים. זילבר, כמו רבים מ"רק לא ביבי",
מביטה ומזדעזעת. ואם זה מה שהיה לה לומר – ניחא. אלא שהיא ממקמת את מזוז במה שהיא
מכנה "ישראל היפה". האמנם היו ימים שישראל היתה יפה?
אולי היו ימים
שארץ ישראל – המקום הגיאוגרפי בה ממוקמת המדינה – היתה יפה. אבל מה בדבר המדינה
שבנתה כאן התנועה הציונית?
היועץ מקק"ל
אדגים את זה במני
מזוז. טרם מינויו לשופט היה מזוז היועץ המשפטי לממשלה. אחת ההחלטות שלו היא זו
האוסרת על מנהל מקרקעי ישראל לשווק קרקע שבבעלות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) –
מוסד המסרב למכור או להחכיר קרקע ללא-יהודים. הימין כעס. והשמאל (לכאורה) ברך.
מאחורי הלאו מסתתר ההן: לקק"ל מותר להמשיך ולהפלות כנגד ערבים, מזוז רצה
למנוע את הסרחון שעולה מכך שאפליה כזאת נעשית באמצעות גוף ממשלתי רשמי, דהיינו מנהל
מקרקעי ישראל. פורמלית הקק"ל אינה גוף של המדינה ולכן היועץ המשפטי לא יכול
לפסוק מה מותר לגוף הזה לעשות. אלא שהקק"ל נהנה מפטור ממס ומזוז היה יכול, אם
רצה, להתנות את הפטור בביטול האפליה. והעיקר: זה גוף שקנה מהמדינה (ראו כאן - עמ' 681 - דברי ח"כ יוחנן באדר), במחיר מוזל במיוחד, כמיליון דונם של אדמות
שנגנבו מערבים בחסות חוק נכסי נפקדים. יכול היה מזוז לאסור על המדינה למכור קרקע
למוסד גזעני.
אבל מזוז שתק.
השופט מצדיע
השופט מזוז עומד
מאחורי פסק דין (בג"צ
3246/17) שעסק בשאלה
קטנה וזניחה. האם אדם שבנה בית ברישיון חייב להרוס אותו כאשר לדעת הצבא הבית מפריע
לביטחון המדינה. הבית נבנה בשטח A שהוא שטח פלסטיני לכל דבר ועניין – למעט
הצבא הישראלי. הצבא לא אהב את הבית והמושל הצבאי הוציא צו הריסה. הנפגעים הלכו
לבג"ץ ומזוז העמיד אותם במקומם. הוא פסק לטובת הצבא.
יש מבחן אחד –
מה שנקרא במתמטיקה תנאי הכרחי – להיות ישראל יפה: איך היא מתייחסת למי שאינם
יהודים. בדיוק כמו שלארצות הברית היה מבחן עת החליטה לבטל את העבדות (כל העבדים היו
שחורים) ולאכוף שיוויון בחוק לכל מי שגר באותה מדינה. במובן הזה ישראל מעולם לא היתה יפה. מהיום
שהכריזה הציונות כי יש כאן ארץ ללא עם. המשך ב"עבודה עברית" (כלומר, לא
ערבית), עבור בגניבת הקרקע של הפליטים שברחו/הועברו במלחמת 1948 ושל
הנוכחים/נפקדים אזרחי המדינה. וכלה בכיבוש הנמשך זה 54 שנה. מזוז היפה תרם למערכת
המנוולת הזו מתבונתו המשפטית. יש לו יותר מיד ורגל בגועל נפש הגזעני הזה.
ישראל ושופטיה
חייבים משהו לשואה שהיהודים עברו במלחמת העולם השנייה. אצלנו אוהבים להיות
קורבנות. החוב של צאצאי הקורבנות הוא להילחם נגד משטרים מנוולים. את זה מזוז
וחבריו "הליברלים" – שכחו.
ישנן מכוערות יותר
ממנה? בוודאי. אך אין מכוערת כמוה.
