נחום בלס, ממרכז טאוב, מְרַכֵז פורום אינטרנטי שעוסק בענייני חינוך. משתתפים בו בעיקר חוקרים בתחום החינוך, מורים, ומנהלים.
בחודשיים
האחרונים מתמקדים חברי הפורום בעיקר בשאלה האם גודל הכיתה קובע.
קובע מה? התשובה
המתבקשת היא "קובע את הצלחת התלמידים". התשובה הזו רק מתחפשת לתשובה
רצינית. כי מתבקשת שאלה נוספת: "מה זה הצלחת התלמידים"?
עד בערך לפני 20
שנה היתה התשובה לשאלה האחרונה ברורה: הצלחת התלמידים נמדדת בציונים. גם היום 80%
מהמעורבים בנושא ישתמשו בציון כאמת המידה. גם הספקנים שביניהם יעשו כן, מהטעם שאין
בנמצא כלי מדידה אחר.
אחד מהמשתתפים
בפורום בדעה שהתלמיד הכי מוצלח הוא התלמיד הכי ספקן. כנגדו מושמעת הטענה שספקנות
אינה ניתנת למדידה. אז איך נשווה בין ספקנים לסוגיהם?
ציון בהשתנה
המשפט האחרון
בפיסקה הקודמת אף הוא בעייתי. הוא כולל בתוכו הנחה סמוייה ולפיה "צריך
להשוות". נדמה שהצורך להשוות, להבדיל בין יודע יותר ויודע פחות, דומה באופיו
למה שהיה מקובל בין הבנים בתנועת הנוער. "מי בא להשתין", שואל אחד ומיד
קמים כולם נעמדים בשורה ומתחרים מי משתין יותר רחוק.
אחד התירוצים
לצורך בהשוואה היא מהסוג הבא: אנחנו צריכים להשוות בין תלמידים כי יש מספר מקומות
מוגבל במוסדות להשכלה גבוהה – ונדרש כלי לסלקציה. אז אולי מי שמוציא ציון יותר טוב
בתיכון יסיים בהצלחה את האוניברסיטה או המכללה וכך יחסוך בעלויות ההשכלה הגבוהה?
באוניברסיטאות, למשל, לא קונים את הסחורה הזו ולכן הם דורשים גם ציון גבוה במבחן
הפסיכומטרי. לאחרונה אמר רקטור אוניברסיטת באר שבע שלא צריך את מבחני הבגרות כי הם
גורמים נזק(!) עד כדי כך...
הממוצע המתעתע
לבירוקרטיה מאוד
חשוב לא רק לדעת מה הציון של פלוני במתמטיקה. שם רוצים לדעת גם מהו הציון הממוצע
בכיתה ובבית הספר. למה? כדי שיידעו איזהו בית ספר טוב ואיזה לא. שלמה יצחקי, לשעבר
הסטטיסטיקן הממשלתי, ומגי אייזנשטאט הראו כי הציון הממוצע של קבוצה (כיתה, בית ספר) ניתן לתמרון
בקלות. אם בכיתה מסויימת מחצית התלמידים הם מצטיינים במבחני מתמטיקה – מבחן
"קשה" יתן ציון ממוצע בינוני. ואם המבחן היה "קל" – הממוצע
היה עולה. מחקר של אור בסר ויעל שחק-אלנברג מצא ש - 40% מציוני הבגרות הממוצעים יכול היה להיות שונה ממה שנמצא. הממוצע מלמד מעט מאוד.
בארה"ב
נמצאה תופעה מעניננת. בין השנים 1970-1990 היתה ירידה בשיעור תלמידי המכללות שסיימו
את לימודיהם. אבל מ – 1990 ואילך שיעור המסיימים הולך וגדל. אפשר לחשוב כי
הפרופסורים השקיעו יותר בתלמידיהם – ומכאן ההצלחה. אפשר גם לחשוב שהמכללות עשו
סלקציה בין הנרשמים שנמצאה יותר אפקטיבית מהליכי הסלקציה בעבר. אפשר לחשוב כל מיני
דברים. אפשר גם לקרוא מחקר ששופך אור על ממלכת הציונים.
האינפלציה חוגגת
התופעה החדשה
יחסית נמצאה בכל סוגי המכללות (ציבוריות ופרטיות) הן אצל גברים (שהיו המנוע מאחורי
הירידה בשיעור המסיימים עד 1990) והן אצל נשים. הם אפילו בדקו האם ההרכב
הסוציו-אקונומי של הסטודנטים השתנה באופן שמסביר את ההצלחה. זה לא היה כל אלה.
מאז השתפרו
ציוני הסטודנטים וידידי המרצה הוא מהפופולריים בסקר הסטודנטים. הדיקאן רק משבח
אותו.
