המילה שנעלמה
על היד הנעלמה שמעו רבים. לפני 250 שנה פרסם אדם סמית את ספרו "עושר העמים". סמית טען כי אם רק יתנו חופש כלכלי לכל – ליצרנים, למשווקים ולצרכנים, ללא מעורבות המלך – הממלכה תתעשר. כל אחד יפעל לטובתו הכלכלית, והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. זו היד הנעלמה. לפיכך נחשב סמית לאב הקדמון של הכלכלה הקפיטליסטית הלכאורה חופשית. לא בצדק. סמית גם הטיף לחינוך ממלכתי חינם, התנגד למונופולים ולענייננו הפעם, תמך ברגולציה נוקשה של המערכת הפיננסית.
תגידו תודה ליצחק רבין, אז ראש הממשלה,
ולבייגה שוחט, שר האוצר, שהולידו "רפורמה" במערך הפנסיה. עד לאותה
רפורמה 93% מכספי החוסכים נהנו מהגנה ממשלתית באמצעות אגרות חוב מיוחדות צמודות
למדד המחירים לצרכן עם ריבית של כ־5%. ב־1995 נסגרו הקרנות האלה למפקידים חדשים
ושוק הפנסיה נפתח לתחרות של היד הנעלמה. כמה תחרות? היום יש חמש חברות ביטוח
ששולטות בשוק. הגדולה בהן היא מנורה מבטחים, ששולטת על כ־300 מיליארד שקל (27%
מהשוק), ואחריה הראל עם 185 מיליארד (18% מהשוק). הקרנות החדשות מקבלות מהממשלה הגנה
על 30% בלבד מכספם של החוסכים. מה עושים הקרנות וגופים נוספים שמתעסקים בפנסיה,
קופות גמל וכיו"ב? רוב הכסף משחק בבורסה, בנדל"ן ומן הסתם גם בקריפטו בימים
אלה. הם אמנם נקראים "משקיעים מוסדיים" אבל עיסוקם העיקרי הוא בהימורים.
לא רולטה ופיס אולי, אבל בהחלט סביר שנמצא
בהשקעות תאגידים שמחזיקים בתי הימורים. מניות ואגרות חוב הן כלי ההימורים
העיקריים.
הסטרטאפ והפנסיה
הנה ידיעה מהשבוע: חברת אופן ווב ((open web ביקשה מבית המשפט צו להקפאת הליכים נגדה, ביטוי
מכובס לפשיטת רגל. לפני חמש שנים החברה מכרה 15% ממניותה ב־150 מיליון דולר, כלומר
היא היתה "שווה" מיליארד דולר. היום? אפס. האם חמשת נסיכי הפנסיה החזיקו
מניות של התאגיד פושט הרגל?
לא מכבר שלח נשיא התאחדות התעשיינים מכתב
לנגיד בנק ישראל שבו נטען ש"המוסדיים", כלומר נסיכי הפנסיה,מזיזים
מיליארדים מישראל לחו"ל ובחזרה וגורמים לתנודות חריפות בשער החליפין של השקל
מול מטבעות זרים. בתמצית: חמשת הענקים האלה שולטים בשוק הפיננסי ומהמרים על שערי
חליפין. אלמלא התעקש אדם סמית למות ב־1790 הוא יכול היה להכריז "אמרתי לכם".
כמה היתה שווה אופן ווב בימים הטובים? אנחנו
יודעים רק מהו מחיר מניה באותה עיסקה. האם הוא מייצג שווי אמיתי? הכירו בבקשה את
"המכפיל", המונח ששימש את כל מומחי הכלכלה והפיננסים עד לפני 40 שנה.
המכפיל שנעלם
המכפיל הוא מספר שאם כופלים אותו ברווח של
תאגיד מגיעים לתשובה כמה שווה המניה של התאגיד. המכפיל המקובל בימים ההם היה 10.
אבל, אבוי, אופן ווב לא היתה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה ואין מידע אם
היה רווח בכלל. מה שלא הפריע להראל להמר בכספי הפנסיה בסכום, כך אמרה הרכילות
באותם ימים, של 15-10 מיליון דולר.
למה? כי כל חברות הביטוח וההשקעות מחזיקות
מומחים לפיננסים ש"יודעים" מהי סחורה טובה. טוב ויפה אלא שבגלל
ה"רפורמה" של רבין את שוחט הצטבר בקרנות הפנסיה כסף רב כל כך שמוכרחים להשקיע
אותו בהימורים.
הם לא היחידים. בנק ישראל מחזיק יתרות מטבע
חוץ בסך 240 מיליארד דולר, 150 מיליארד מהם בדולרים של ממש המאבדים מערכם גם
במונחי שקל. אין פלא שאשתקד הבנק הפסיד 1.7 מיליארד שקל. כסף קטן.
בשביל הימורים לא צריך מכפיל. אין שם קשר
בין רווחי תאגיד למחיר מניותיו. וכך המילה מכפיל, במובנה הפיננסי, קבורה עמוק
בספרי ההיסטוריה.
חוסכים לפנסיה?
