השבוע
פורסם דו"ח בנק ישראל ל־2024 ובו שתי המלצות מרכזיות לקראת 2026. הראשונה היא
שחשוב לגייס גברים חרדים לצבא. למה לא גם נשים דתיות, פלסטינים אזרחי ישראל מכל
מגדר ויהודיות עם ילדים? ככה.
השניה, היא להעלות את שיעורי מס הכנסה.
40% מהאוכלוסיה עם ההכנסה הכי נמוכה אמנם משלמים
פחות מעמיתיהם במדינת להד"ם. 20% הכי עשירים משלמים כמו עמיתיהם בלהד"ם
ואם נעלה להם את שיעור המס הם לא יעבדו. ולכן את העלאת המס צריך להטיל על 40%
שבאמצע. כל הכבוד שהנטל צריך ליפול גם על כל עובדי הבנק המרכזי.
השאיפה אל הממוצע
מהי מדינת
להד"ם? לא תמצאו אותה בדו"ח בנק ישראל, כי אין כזאת. זה פשוט הממוצע בין
כמה מדינות שנבחרו ע"י הבנק. היו
ימים שהיהודים טענו שהם אור לגויים. עכשיו בנק ישראל שואף לממוצע שבין שבדיה
וארה"ב. למה? ככה.
אין
דבר יותר מטופש מלשאוף לאיזה ממוצע. אז בנק ישראל, או לכל הפחות מחברי הדו"ח,
טיפש.
וגם
בור. לא מכבר פירסמה רשות המסים מחקר על המאון העליון – הכי עשירים במדינה. הממצא
הבולט שבקבוצה הזו שיעור המס יורד ככל שההכנסה גדולה יותר. חבל שבנק ישראל לא בדק
מה קורה לעוד שני מאונים בצ'ופצ'יק של הקומקום.
מסים מוקטנים
וחבל
שהוא גם עושה חצי עבודה. הוא בחר את מס הכנסה. מה קורה בדמי ביטוח לאומי? כמה דמי ביטוח משלם מנכ"ל דלק עם הכנסה של
8 מיליון? בדיוק כמו מי שהכנסתו השנתית היא 600 אלף. שיעור דמי ביטוח הם אפס למי
שהכנסתו מעל 50 אלף לחודש. למה? ככה.
מדוע
אין דמי ביטוח לאומי על הכנסה מדיבידנד ומריבית? ככה. ולמה אין דמי ביטוח לאומי על
רווחי תאגיד? ככה.
ההליקופטר והריבית
נניח
שההממשלה ובנק ישראל רוצים להוציא עוד שקל (או מיליארד) כדי לעודד את הפעילות
הכלכלית. מה הדרך הכי טובה לעשות את זה? האם להוריד את הריבית (מדינות מוניטרית)
או להשתמש בהליקופטר?
המצאת
ההליקופטר היא על שמו של כלכלן זניח, שמאלן ואנטישמי בשם מילטון פרידמן. הוא זה שהציע
את התשובה ולפיה יש להעמיס את ההליקופטר בכסף ולפזר אותו מעל ליישובים. בגירסה
המודרנית אפשר להשתמש במחשב ולהעביר סכום כסף שווה לכל אדם בוגר.
אם,
וכך זה נראה, הוצאה תקציבית והורדת ריבית עושות כמעט את אותו דבר - מי צריך בנק מרכזי?
אלא
שזה לא אותו דבר ולא כמעט אותו דבר. לא מכבר פירסם העיתון הלונדוני גרדיאן מאמר של
פרופ' ג'גג'יט צ'דהא, כלכלן בריטי שעסק בהצעות חלופיות לממשלה הבריטית לקראת
התקציב החדש (בבריטניה הוא מתחיל באפריל). הנה תרגום פיסקה העוסקת בענייננו:
במשך רוב הזמן מאז המשבר הפיננסי, מדיניות
הריבית של הבנק המרכזי הייתה רופפת במיוחד. ריביות נמוכות ותכנית רכישות
האג"ח (שנקראת גם הקלה כמותית, QE) עוררו עלייה דרמטית במחירי הנכסים. דבר זה
שיבש את חלוקת העושר לכיוון בעלי הנכסים, ולא כלפי אלו החיים רק מהכנסות. ריביות
נמוכות גם אפשרו לעסקים מאוד מדוללים, מה שמכונה "עסקי זומבי", להמשיך
לפעול – אך הם לא משקיעים בדרך כלל בעובדיהם או בהון הספציפי לעסק. שני הערוצים
הללו פועלים להוריד את הצמיחה הכלכלית."
מדיניות
מוניטרית מרחיבה – כמו הורדת ריבית - עוזרת בעיקר למי שיש לו נכסים. כך זה עובד:
הבנק המרכזי מזרים כסף על ידי רכישת אגרות חוב ממשלתיות במחיר גבוה. בעלי הון
מצטרפים, ומוכרים אגרות חוב זהות שהם החזיקו, ואת התמורה משקיעים במניות, קרקע,
מבנים. וכך התוצאה הכי בולטת בתקופת הקורונה ולאחריה היתה האינפלציה הגדולה במניות
ובדיור.
לעומת
זאת מדיניות ההליקופטר פועלת על כולם ובאופן שווה.
אז
מי צריך את בנק ישראל?
