השבוע נרשמה מיני היסטריה בתחום הפיננסי. מכיוון שהסרט "קברט" פסק כי money makes the world turn around – העניין ראוי להתייחסות בשפה פשוטה ככל האפשר.
אירוע ראשון: הזיקפה (והדלדול) של הביטקוין.
ה"מטבע" הדיגיטלי כלל אינו מטבע. זה לא מטבע כי אף אחד מאיתנו לא יכול להיכנס למכולת ולקנות איתו. אפילו שורת מחשב בברקוד שבטלפון שלנו היא יותר מטבע מהלא-מטבע הזה.
אם זה לא מטבע
אז מה זה כן? זה משהו שמהמרים עליו. תתארו לכם שאתם בקזינו משחקים ברולטה. במקום
המספרים יש מילים. ואחת המילים היא ביטקוין. זה בערך מה שזה ביטקוין. פעם נקבו
מחירי דירות בישראל בדולר. היום – רק בשקל. הדולר כבר לא מטבע לצורכי דירות.
ביטקוין הוא כמו מניה נטולת דבידנד. הכלל עובד כך: כל עוד ביטקויון נקוב בדולר,
ולא להפך – ביטקוין הוא לא מטבע.
אירוע שני: האג"ח נופל.
בכמה מדינות נמצא השבוע כי מחירי אגרות החוב הממשלתיות ירדו.
בלשון של הפיננסיירים אומרים את זה כך: התשואות עלו. הפרשנויות סביב התופעה הזו
היו פחות או יותר אחידות: "המשקיעים" חוששים שהממשלות לא יצליחו למכור
אגרות חוב – המקור הכספי להוצאות במיליארדים כתוצאה ממגפת הקורונה בשנה האחרונה –
ולכן הן ייאלצו לתת תנאים משופרים יותר לאגרות חוב עתידיות. מה זה תנאים משופרים?
זו ריבית יותר גבוהה.
הנה ההסבר: נניח
שהממשלה מכרה בעבר אגרת חוב עם ריבית של אחוז אחד שמגיעה לפדיון בעוד שנה. אבל
בגלל החששות היא תמכור בשבוע הבא אגרת חוב בריבית של שני אחוזים לפדיון בעוד שנה,
ביחד עם אגרת החוב הקודמת. ברור שאגרת החוב החדשה אטרקטיבית יותר ולכן מחיר אגרת
החוב הישנה – יורד.
כל התרגיל הזה
בנוי על ההנחה שהריבית תעלה. איך זה שבמהלך השנה האחרונה - בה כל ממשלה מכרה אגרות חוב בכמויות ענק –
המחיר שלהן לא ירד? כי יש מוסד ציבורי אחד שקונה את האגרות האלה ומונע ממחירן
ליפול. מי זה המוסד הזה ומהיכן יש לו כסף? קוראים לו הבנק המרכזי ויש לו כסף כי
הוא זה שמדפיס כסף. אז הוא מדפיס ניירות הנקראים כסף ובתמורה הוא מחזיק נייר שנקרא
אג"ח ממשלתי. אם זה נראה לכם כהעברת כסף מכיס אחד לכיס שני – של הממשל במובנו
הרחב – אתם צודקים. לפני יותר מעשור תרגיל כזה היה גורם לאינפלציה – עליית מחירים
כללית. עכשיו זה גורם לאינפלציה רק במקום אחד: בבורסה. ומכיוון שאנחנו לא אוכלים
מניות לארוחת בוקר ולא אוכלים אגרות חוב לארוחת ערב – האינפלציה הזו לא נכללת במדד
המחירים לצרכן. להפך, בעוד שעליית מחיר המלפפונים מדאיגה ויש חשש שעובדים ידרשו
תוספת יוקר, עליית מחירי המניות והביטקוין נתפסת כתוספת לעושר.
אז מה קרה
השבוע: חבר שלי הסובל מהפרעות שינה טוען שהכל בוקי סריקי. הפקיד בבנק המרכזי
שתפקידו לקנות אג"ח ממשלתי נרדם במשמרת. אבל בשבוע הבא, אחרי נזיפה, הוא יקנה
יותר.
האירוע השלישי: הפיספוס של גיל.
כאמור הביטקוין הוא כמו מספר ברולטה בקזינו. גם מניה היא משהו דומה (אם כי
לא זהה לחלוטין). לפני 40 שנה לימדו שיש קשר בין מחיר המנייה לרווח של התאגיד
שאליו משוייכת המניה. מאז אף פרופסור למנהל עסקים לא מחזיק בדעה הזו. יש מאות
תאגידים מפסידים שמניותיהם בעלייה. או, כמאמר הילדים, אין קשר בין שחת ותחת.
גיל שויד הוא
המנהל של תאגיד בשם צ'ק פוינט. זה משהו מאוד טכנולוגי. סייברי. העיתון של האנשים
החושבים דפק כותרת "מניות הסייבר דוהרות, צ'ק פוינט נותרה מאחור. מה מפספס
גיל שויד?". כלומר מר שויד אחראי על מחיר המניות "שלו".
השבוע קראתי
מחקר על התנהגות ה"משקיעים". החוקרים בדקו מה עושים צרכנים שקנו קפה
וקיבלו כבונוס מניה של תאגיד הקפה. מתברר שמה שהם עושים זה לקנות יותר קפה. יעני,
עם הגידול במכירות של קפה, המניה תעלה.
הם מטומטמים לא
פחות מהעיתונאי שדפק את הכותרת האידיוטית.
