אולי יש כאלה שהספיקו לשכוח, אבל בנימין נתניהו הודיע בעבר שהוא בעד פתרון "שתי מדינות" לסכסוך בין ישראל ופלסטין. מדינה אחת אנחנו מכירים ושמה ישראל. מהי המדינה השנייה? לפי התגובה של נתניהו לפסיקת בית הדין הפלילי הבינלאומי שמושבו בהאג שבהולנד, אפשר לחשוב שגם השנייה היא ישראל.
בית הדין לא פסק
שישראל ביצעה פשעי מלחמה. הוא גם לא מוסמך לקבל החלטה כזו גם אם ישראל ביצעה פשעים
שכאלה. הדבר היחיד שנפסק הוא שיש לבית הדין סמכות לחקור את מה שישראלים (חיילי
המדינה הראשונה) עושה בשטחים שכבשה במלחמת 1967 (המדינה השנייה?). ישראל כמדינה
כלל לא עומדת לדין.
אבל יכול להיות
שנתניהו כן. וגנץ ואשכנזי גם. ואהוד ברק גם ואפילו יאיר גולן ממרצ. אם הייתי
נתניהו הייתי משגר לבית הדין את האמרה הכל כך שנונה שלו: "אין כלום כי לא היה
כלום". אולי בפעם הזו האימרה תתפוס תנופה, ואפילו היועמ"ש יתמוך בה.
עמדת ארה"ב
הדרג הפוליטי
בישראל בצרה לא פשוטה. אותו בית דין אנטישמי (לדבריו של שגריר ישראל בארה"ב
ובאו"ם) גם פסק שיש לחקור מה עשו אמריקאים באפגניסטן. ארה"ב וישראל אינן
חברות באותו אירגון אנטישמי אבל זה מוסמך לחקור גם מעשיהם של אזרחי מדינות שאינן
חברות באירגון. הנשיא לשעבר של ארה"ב דונלד טראמפ הטיל סנקציות נגד בית הדין
על ההחלטה הזו. אבל אוי ואבוי, הנשיא ביידן הודיע כי יבטלן. עם זאת אותו ביידן
מודאג מאוד מהחקירה נגד ישראלים.
מה בדיוק מדאיג
את ממשלת ישראל? בניגוד למה שחושבים זה לא ההרג של אזרחים. ממשלת ישראל יכולה
להציג לחוקרים נתונים על טיפול משפטי בעבריינים מהסוג הזה – משפט אלאור אזריה,
למשל. הסיפור האמיתי מצוי בעניין אחר לחלוטין.
האג מתעניינת בג'נבה
לפי אמנת ג'נבה
אסור למדינה כובשת להעביר אוכלוסייה משטחה לשטח הכבוש. ממשלות ישראל טוענות כי שטחי
הגדה המערבית ועזה כלל אינם כבושים. איך לא? כי מעולם לא היה בהם שלטון עצמאי.
טיעון מוחץ שלא מתקבל על דעתו של מי שאינו נמנה על חסידי נתניהו, סער, ברק וחבורת
הזמר מליברמן עד סמוטריץ'. כלומר, כל שאר היקום. ויש האומרים כי היה כזה ריבון כפי
שנקבע בהחלטת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל – זו שמכוחה הוקמה מדינת ישראל.
אבל אם אהוד ברק
ובנימין נתניהו – ויש עוד רבים ורעים ברשימה הזו – הורו על הקמת יישובים ישראלים
באותם שטחים שנכבשו, וזה כולל גם את מזרח ירושלים והגולן שעליהם הוחל החוק
הישראלי, או אז יש חשד שהם עבריינים לפי החוק הבינלאומי.
ממשלת ישראל
יכולה לעשות את מה שממשל טראמפ עשה: לאסור על נציגי בית הדין לבוא הלום ולשטחי
המדינה השנייה. אבל בכך היא תודה, בפועל, כי יש לה מה להסתיר. אבל מה תעשה הממשלה
אם החוקרת מטעם בית הדין תזמין עדים – תושבי שתי המדינות של נתניהו – להעיד לפניה?
האם הממשלה תאסור יציאה מהארץ של מוזמנים שכאלה? היא יכולה לעשות כן – במסגרת משטר
האפרטהייד הנהוג כאן – לגבי תושבי ה(לא) מדינה השנייה. אבל מה בדבר אזרחי ישראל?
עזה והאג
מה תעשה הממשלה
אם ממשל החמאס בעזה, שגם לגביו תפתח עתה חקירה זהה, יאפשר למוזמנים לצאת למצרים
ומשם להולנד? יותר מזה: מה תעשה ישראל אם הממשל התאום לממשל נתניהו יאפשר לחוקרת
של בית הדין להיכנס לעזה ממצרים ולחקור מה שבא לה בראש?
לשמאל הישראלי
יכולה להיות עדנה: במקום להתברבר בין גדעון סער ונתניהו (יאיר גולן ממרצ בעד סער)
עולה הנושא הכי מהותי להיות שמאל בשתי המדינות: מפעל ההתנחלות והאפרטהייד המשפטי.
עכשיו נשב בשקט
כמה ימים ונראה אם יש כאן שמאל.
