בפקולטה למשפטים הוחלט לבדוק לקראת פורים את הסטודנטים במבחן פתע, עם ספרי חוק פתוחים. הנה השאלה: "במדינת ישראמניה אישר הפרלמנט הצעת חוק ממשלתית ולפיה רשאית המדינה להעביר לרשויות ציבוריות אחרות, כמו רשויות מקומיות, את רשימת המחוסנים נגד קורונה. עיריית ראשון לקפוץ הודיעה כי לא תאפשר כניסה לבתי הספר התיכוניים לתלמידים שלא חוסנו נגד קורונה.
משה קפוץ, תושב
העיר, עתר מייד לבית הדין הגבוה לצדק בתביעה להורות לעיריה לבטל את החלטתה בין
השאר בגין אכיפה בררנית כי היא אינה עושה כן בגני ילדים ובבתי ספר באשר לחיסונים
נגד פוליו, חצבת, אבעבועות רוח ושאר מזיקים. ובתביעה נגד הממשלה על שאינה תובעת את
העירייה בגין הפרת חוק חינוך חובה חינם."
נתח.י את האירוע.
אני מעריך
שהסיטואציה המתוארת אינה מופרכת. עם כשליש מהתושבים מחוסנים (בשני חיסונים) מתכנסת
ממשלת ישראל לדון בשאלה האם לתת למחוסנים העדפות. ומכאן קצרה הדרך למסקנה כי מי
שלא חוסן כמתבקש – ייענש.
יש אזורים בארה"ב שבהם ילד שאינו מחוסן לא יכול להתקבל לגן ילדים ובית ספר. יש מדינה
שבה נשללת קיצבת ילדים מהורים שמסרבים לחסן ילדיהם. יש לשמוח על דיון ממשלתי
בשאלות הבלתי פתירות האלה. זה עדיף על שיח "כן ביבי- לא ביבי". כי כאשר
מגיעים לשאלות המהותיות, נתניהו- ליברמן – סער – לפיד הם אותה גברת בשינוי תסרוקת.
אם כן, אעבור
עתה לשאלה המהותית: מה עושים במצב החדש שבו חלק מהאוכלוסייה מחוסן וחלק לא.
חיסול הקורונה
כדי לתת מענה
מדעי לשאלה לא-מדעית פניתי ליניר בר-ים. ד"ר בר-ים הוא פיסיקאי מוערך עם קשרים
וקישורים למיטב האוניברסיטאות בארה"ב. ההתמחות שלו היא "מדע מערכות
מורכבות" שאם אני מבין נכון זה מדע החוזה את האביב הערבי לפי מחירם של פולי סויה
בשילוב עם שינוי התנהגות הדבורים כתוצאה מההתחממות הגלובלית. אם זה נראה לכם
כעיסוק מופרך, הקריירה של בר-ים מוכיחה אחרת. כיום הוא עומד בראש מכון ניו אינגלנד למערכות מורכבות ((NECSI ומפעיל האתר EndCoronaVirus.org ולפי
התקשורת הישראלית והבינלאומית הוא רב סלב.
כלומר, לא פניתי אליו, אלא קראתי עליו וראיונות שנעשו עימו. אם
אסכם את עמדתו בפרשת קורונה הרי יש לעניין פתרון שאני מכנה אותו "זבנג".
כי מה שהוא מציע
זה "סגר הרמטי" לתקופה של כחודש וחצי מה שיאפשר לטפל בכל החולים, בכל
המודבקים ובכך לחסל את הנגיף. בעוד הממשלה עושה סגר (כאילו, כאילו) כללי למעט
"עובדים חיוניים", בר-ים מציע להתחיל עם סגר הרמטי על אזור מוגדר עם
תחלואה נמוכה. וכך הסגר יזוז כל פעם הלאה עד לחיסול הנגיף. הכניסה לאזור
"נקי" תתאפשר רק למי שהוא נטול נגיפים.
שימו לב:
"נטול נגיפים" ולא "מחוסן". יש הבדל ענק ביניהם והוא נובע מכך
שהחיסון לא מצליח ב-100% מהמתחסנים, וכי מחוסנים יכולים עדיין לשאת נגיפים.
"דה
מרקר" עשה השבוע סקר מפלגות. כולן, כולל הליכוד, לא רואים בסגר מעשה של
מדיניות אלא כורח בהעדר אלטרנטיבה. וחלקן מתנגד לכך בחריפות (ימינה של נפתלי בנט,
הכלכלית של ירון זליכה). אף אחד לא מצטרף למפלגה של בר-ים.
ניו זילנד כמשל
ואולי בצדק. סגר
הרמטי הוא עניין בלתי אפשרי. בר-ים, להוכיח תבונתו, אמר בראיון לגארדיאן האנגלי
"ראו איך זה עובד בניו זילנד". השבוע התברר כי גם שם זה לא עבד. הנגיף
עשה איגוף להרמטי.
מה שמשאיר
אופציה אחת: לחיות עם קורונה. וזה אומר לשנות את סדרי החיים הציבוריים שלנו – חיים
במשמרות, למשל. אבל אצלנו כולם התאהבו בשיטת נתניהו הנקראת "אקורדיון":
פותחים, סוגרים, פותחים, סוגרים – ובעיקר מקלקלים.
