אחת התופעות של "תקופת הבחירות" היא ההצטמקות של הזרם הפוליטי הנקרא שמאל. עד לפני חודש כאשר ספרו את מספר חברי הכנסת של השמאל הגיעו ל – 20. חיברו ביחד את הרשימה המשותפת, מרצ, ושאריות מפלגת העבודה.
או אז פרשה
רע"מ מהרשימה המשותפת והשמאל הצטמק. ואין בדיחה יותר עצובה מהמתמטיקה
האלקטורלית הזו. רע"מ היא מפלגה חרדית-איסלמית. אם תרצו היא שילוב של
ש"ס עם אללה. איך קורה שש"ס נספרת בימין ורע"מ בשמאל? זה שקר
פוליטי שמעיד על איך אנשי שמאל חושבים: שאם מישהו הוא ערבי – הוא שמאל. יש בעולם
מאות מיליונים ערבים בהרבה מדינות – ואף לא אחת בשלטון שמאל. ערבים הם אנשים כמו
יהודים: לרוב, כמוהם, הם לא בני אדם.
בכל השנים
האחרונות היה לשמאל דובר עיקבי ומזוהה וגאה: גדעון לוי מעיתון "הארץ".
גם בזכות מאמרי הדעה שלו אבל בעיקר בגלל מאמר שבועי, עם הצלם אלכס ליבק, שבו מתאר
לוי איש, תופעה, בית, חושה פלסטיני ומראה לכולנו את עוולות ופשעי הכיבוש.
עד שהשבוע יצא
המרצע מן השק. ולא במקרה.
הפנטזיה של לוי
לוי כתב מאמר
שכותרתו "אילו היה כאן שמאל". זו פנטזיה פוליטית על מה היה עושה שמאל
אילו הוא מגיע לשלטון בעוד פחות מחודש. מדוע לוי מטריד קוראים בפנטזיות האישיות
שלו? כנראה אגו. ומדוע אני מתעסק עם האיש? כי במאמר קצר אחד טמון ההסבר העיקרי
מדוע השמאל הישראלי הוא אפילו כבר לא צימוק.
הנה תמצית הפנטזיה.
עם הגעתו לשלטון השמאל יסיר את המצור על עזה. הצעד הבא הוא "שחרור נרחב של
אסירים פלסטינים". אחר כך יקפיאו את הבנייה בהתנחלויות – כולל מרפסות. כל זה
"עד השגת הסכמה עם הפלסטינים".
הנה הפרשנות
שלי: הכיבוש יימשך. נכון, הוא ידבר בנימוס עם פלסטינים. אבל הוא יחליט. הוא ישלוט
וינהל תוך כדי כך מו"מ עם מרואן ברגותי שיוצא מבית הסוהר. הכיבוש נשאר. רק שבראשו,
נניח, מירב מיכאלי ממפלגת העבודה, במקום בנימין נתניהו.
מדוע אני מתעלק
על איש כל כך מצפוני? כי מה שהוא כתב השבוע מייצג את קשקושי הלכאורה שמאל מאז
1967. אנחנו, הטובים, נשלוט עד שנשיג הסכמה אחרת. למה נשלוט? ככה, כי אנחנו
החזקים. כי ניצחנו. כי. כי. כי.
זו גם רוח הסכמי
אוסלו: אנחנו נשלוט עד שנסכים אחרת. רק נהיה קצת יותר חביבים לנשלטים. זו בדיוק
נוסחת "שתי מדינות" (ובגרסת לוי: מדינה אחת) שעד שתתממש – ישראל שולטת.
תיקון חוק השבות
הנה הדגמה של
הרוח השולטת. רוה"מ מיכאלי פוגש את ברגותי להשיג "הסכמה". ברגותי
אומר שתי מדינות, גבולות 67 וחוק שבות לפלסטינים שגורשו/עזבו מאז 1948 וצאצאיהם.
חוק שבות
לפלסטינים? מאיפה זה צץ? מיכאלי מסבירה לברגותי שהוא מוכן להחזיר 200,000 ולתת
פיצויים על כל הרכוש שנגזל. ברגותי אומר: נייט. כמו שליהודים יש זכות להגר מכל
העולם לפלסטין-ארץ ישראל – כך יש זכות זהה לפלסטינים. וברגותי מוסיף: שתדעי, אני
לא מסלק את המתנחלים. הם יכולים להמשיך לגור בפלסטין, כאזרחי פלסטין.
האם יש למישהו
פתרון לסוגיה הזו? בבקשה שיקום.
כיבוש לנצח
מה עושים עד
שיימצא פתרון? לשיטת לוי, מרצ, העבודה ה-"רביניסטית", וגם נתניהו –
ממשיכים עם הכיבוש כי טרם הושגה הסכמה.
פה קבור הכלב.
ביבי של שתי מדינות לא שונה ממיכאלי של שתי מדינות או לוי של מדינה אחת: אצל כולם עד שיהיה פתרון מוסכם יהיה כיבוש אחד.
הנה עצה לשמאל:
במקום כל התכניות איך נעשה כיבוש ליברלי יש אפשרות חלופית: לסגת מפלסטין לגבולות
67' בלי הסכמה ובלי תנאים. אם אחרי כן אנו ושכנינו נרצה גם הסכמות – נשב ונדבר.
אבל ללא כיבוש.
