פרופ' אפרים צדקה הוא ישראלי פורה למדי בתחום המחקר הכלכלי. לא מכבר הוא התראיין על המצב והטיח ביקורת על מדיניות הממשלה בשנת הקורונה.
נוהג בידי
להיטפל דווקא לעניינים השוליים העולים משיחה שבין עיתונאי ופרופסור. שוליים במובן
שהעניינים האלה כל כך מוסכמים שהעיתונאי כלל אינו מקשה על המרואיין. אבל אם חושבים
מחוץ לביצה הישראלית הדי סרוחה – המצב עצוב למדי.
צדקה מראה
שבהשוואה בינלאומית ממשלת ישראל נוהגת בקמצנות. נכון, אנחנו לא כמו שוויץ
ונורווגיה. אבל בהשוואה למדינות מפותחות אחרות ממשלת ישראל הוציאה מעט כסף בשנת
המשבר הנוכחית. החוב הציבורי כאן (במונחי אחוזי החוב מההכנסה הלאומית) הוא שני
שלישים מזה של בריטניה, חצי מזה של ארה"ב ושליש מזה של יפן. צדקה לא משתמש
במילים גסות אבל בהשוואה הזו ישראל היא ניאו-ליברלית במובן הרע ביותר של המילה.
הסיכום שלו: "לא דאגו לאנשים".
עד כאן – שגרתי
ולא חשוב במיוחד.
"רווחה זו
הוצאה בלית ברירה – אי אפשר לא לתת לאנשים. השאלה היא האם אתה עושה משהו שמעודד
צמיחה – וזה חסר לחלוטין בתכנית של הממשלה", דברי הפרופסור.
על המשפט הזה
אני מבקש לסגור חשבון.
צומחים והורסים
צדקה מדבר היום
כפי שדיבר לפני עשרים ושלושים שנה, כאילו הבעיה של ישראל היא צמיחה. זו המנטרה של
רוב הכלכלנים. כעת, ובעתיד הנראה לעין, לדבר על צמיחה משמעה להרוס את כדור הארץ על
כל החיים בו.
לא, זה לא
מוגזם. אפילו אחד המוסדות הכלכלים היותר שמרניים בעולם – קרן המטבע הבינלאומית – מבין עתה כי הבעיה העיקרית היא איך למנוע את תוצרי הצמיחה שצדקה מתפלל להן. צמיחה משמעה
המיידי הוא ייצור מוגבר של פסולת ופליטות מזהמות ההורסות את האקלים. הקונגרס
האמריקאי אישר לאחרונה הגדלת הוצאה בכ – 2 טריליון דולר אבל שכח את הדבר הכי חשוב:
צמצום אפקטיבי בזיהום.
שקרי המכונית החשמלית
אדגים את הבעיה
באמצעות המכונית. לא מכבר החלה "טסלה" למכור גם בישראל מכוניות חשמליות.
כל מיני חובבי אקולוגיה צהלו ושמחו כי הנה – אולי או-טו-טו – בא לציון הגואל. הנה
החשבון: במצב הנוכחי, בישראל, מכונית חשמלית זה קשקוש אקולוגי זהה למכונית עם מנוע
בנזין.
מכונית חשמלית
מונעת בחשמל. מהיכן מגיע החשמל? מתחנות כוח. איך תחנות כוח מייצרות חשמל? בשריפת
דלק פחמני: פחם, מזוט, סולר ובעיקר גז טבעי.
כל מה שמכונית
חשמלית עושה בימים האלה היא הזזת מוקד הזיהום מהערים לתחנות הכוח שבפריפריה. האם
להזיז זיהום מהבית של נתניהו בירושלים לבית של נתניהו בקיסריה זה עניין חשוב? ממש
לא.
התחליף לא מנוצל
יש לישראל, יותר
מכל מדינות אירופה, מקור אנרגיה בזיל-הזול. הוא נקרא שמש. חצי מהמדינה היא מדבר.
אלא שהממשלה, וכאן הכישלון, מגבילה את ייצור החשמל מתחנות סולאריות. למה? בטענה
המופרכת שעדיף שכל אחד מאיתנו יבנה תחנת כוח קטנטונת על גג הבית שלו. מה פסול בזה
שכל ים המלח יכוסה בפאנלים סולריים, שבנוסף לחשמל ימנעו התאיידות מי הים? לכו
תשאלו את דרעי, שטייניץ וביבי גם.
צמיחה דורשת
אנרגיה. ממילא רמת החיים הממוצעת בישראל היא טובה ביותר. אין כל צורך להגדילה.
ראוי, עניין של השקפת עולם, לחלק את ההכנסה הלאומית באופן שונה. אבל לפעול
להגדלתה? לצמוח? השתגעת, צדקה.
(*) הפרקים
הבאים יעסקו בדמויות ובתופעות אחרות
