בראשית השבוע פגשתי את ב' – בעל מסעדה שנפתחה שוב. הנה מהלך השיחה, בהיבט הכלכלי, בינינו.
אני: (מציץ
במסעדה החצי ריקה) נדפקת!
ב'. (מרים גבה)
אני: נגמר
החל"ת, נגמר מענק ההפרשים הממשלתי, הארנונה תעלה, אין תיירים. נדפקת!
ב'. החל"ת היה
באמת תענוג. המטבח אצלי עבד ברבע תפוקה. העובדים היו רשומים בחופשה וקיבלו כסף
מהביטוח הלאומי. אני שילמתי להם במזומן 30 שקל לשעה. על ה"משלוחים",
שהיו בפועל take away, גביתי במזומן. העובדים היו מרוצים. אני
הרווחתי יפה כי הרוב לא נרשם ועל מה שהצהרתי קיבלתי מענק הפרשים מהמדינה.
קודם לכן לקחתי
הלוואה בערבות מדינה וכיסיתי את משיכת היתר. הפרשי הריבית מסתכמים בכאלף שקל
לחודש. נהדר.
אני: הוא שאמרתי,
עכשיו נדפקת.
ב'. רגע, לא
שמעת את הכל. אני קיבלתי גם מענק בעל שליטה.
אני: איך זה שלא
שמעתי את ראש הממשלה מתפאר במענק הזה?
ב'. עזוב אותי
עם ביבי. המסעדה שייכת לחברה בבעלותי. אני בעל שליטה. כל העובדים בחל"ת אז
אני מקבל מענק בשליטה. עד 50,000 שקל.
אני: לא הבנתי.
העסק כאילו סגור ואתה מקבל מענק בנוסף למענק הפרשים לעסק?
ב'. אני מנהל.
ואני עובד גם כשעסק סגור. אז נתנו גם מענק לבעלי שליטה. ואם נתנו – לא אקח?
אני: אז אתה
רמאי קטן.
ב'. הלו, בלי
עלבונות! אני רמאי בינוני. עבדתי בשחור. קיבלתי בלבן. מסכן השכן שלי, העצמאי, שלא
עובד דרך חברה בע"מ. בזמנים קשים צריך להיות יצירתי.
את השיחה הזו
אני מפרסם לאור מה שקורה מתחילת השבוע. כמו האנגלים (ראו "חיים בסרט")
גם פה החלו לדבר על מה יהיה ביום שאחרי המשבר. הבריטים התחייבו להעלות מסים. אצלנו
מדברים על "סיוע ממוקד". לממשלה יש בור תקציבי-גרעוני. אי אפשר לפזר כסף
ללא חשבון. תסתכלו על שוק ההון, אומרים המבינים, ותראו שמחירי אגרות חוב ממשלתיות
בירידה. "השוק" רואה את הצרות העתידיות ומגיב בהתאם. חאלס לבזבוז.
לשם שינוי לא
אתווכח עם התזה. רק עם הפרקטיקה.
חוץ ממענק חד
פעמי של 750 שקל ששולם בקיץ שעבר כל שאר מעשי הממשלה היו הכי ממוקדים שאפשר. נכון,
לא נשלחו פקחי מס לרחובות לבדוק קבלות וקופות רושמות. אבל הסיוע היה ממוקד ביותר.
כל עובד שנשלח לחל"ת נרשם וקיבל דמי אבטלה. לצורך מענק הפרשים כל עסק נדרש
להכין דו"ח על ההפרש בין הכנסתו החודש להכנסתו בחודש המקביל אשתקד. כל מי
שעמד בקריטריונים יכול היה לקבל הלוואה בערבות מדינה. הכל ממוקד.
והרמאות חוגגת.
לא, לא כולם רמאים. אולי אפילו לא הרוב
רמאים. יש כאלה שאפילו לא יכלו לרמות, כמו ב', ונאלצו לסגור את הבסטה. סביר (האומדן הוא של ב'), שרבע עד שליש – רימו.
העבריין מוליד עבריינים
מה זה מלמד: שהדרך היחידה למנוע רמאויות היא לא להיות ממוקד. המיקוד הוא הכלי המרכזי שבו הממשלה לכאורה נותנת למי שמגיע לו, ובפועל מאפשר לעשות סיבוב על הממשלה.
אם היו הולכים
בדרך הכי פחות ממוקדת: לתת לכל אדם בוגר 5,000 שקל לחודש – מה שמילטון פרידמן
המשיל להשלכת שטרות מהליקופטר - לא היה
רמאי אחד בישראל. לתת הלוואה בערבות מדינה זה מהלך שעוזר למאזני הבנקים. בלי זה
הבנקים היו נאלצים להפחית לעסקים את החובות, או להקפיאם – כי מה יעשו עם עסקים
שנסגרים? לתת מענק על הפרשי הכנסות – זו פירצה הקוראת לגנב.
אבל ממשלה
שבראשה, לדעת המדינה, עבריין – מסייעת לריבוי העבריינות. כך ביבי לא לבד.
