ראשית אני מבקש לומר כי אין לי מושג בגנטיקה. עד כדי כך אני בור שפיתחתי במהלך השנים תיאוריה אבולוציונית חתרנית. כוהני כל הדתות המונותיאיסטיות מתארים את האבולוציה כ"מוצא האדם מהקוף" – ולכן עניין מעליב, מטופש ומנוגד לכתבי הקודש. בתיאוריה שלי מוצא השימפנזה (עם 98% גנטיקה תואמת לאדם) הוא מהאדם. הממצא המדהים הזה – המלצות לפרס נובל יתקבלו בברכה - הוא בכך שכדי לעבור מקוף לאדם צריך לפתח את קדמת המוח ממצב שטוח עד קעור למצב כמעט קמור. כלומר לפתח חתיכת מוח ענקית. זה פרוייקט מסובך, במיוחד לקופים. לעומת זאת לעשות את ההפך די קל. חוטפים מכה בראש והמוח מצטמק ואז האבולציה מפצה באמצעות פרווה נעימה ויכולת לטפס על עצים כדי לברוח מנמרים.
עד כאן סיכום של
הידע הגנטי-אבולוציוני שלי.
בתחום החברתי
מתקיים עשרות שנים ויכוח מה הוא הגורם העיקרי שמניב תוצאות חברתיות טובות יותר:
הגנטיקה או, נניח, חינוך. ב- 1966 הוויכוח הוכרע לכאורה עת פירסם הפסיכולוג הבריטי,
סיריל ברט, ממצאים על תאומים זהים שהופרדו בלידתם ולכן גדלו בסביבה חברתית שונה.
ברט מצא שעל אף השינוי הדרמטי בחייהם – לתאומים הזהים האלה "מנת משכל – IQ" זהה. כלומר רק
הגנטיקה קובעת. עד שנחשף כי ברט פיברק את הנתונים שכלל לא הובילו לממצאים שפירסם.
הוויכוח לא
נגמר. ואם תישאלו בימים אלה פסיכולוגים, חוקרים בחינוך ושאר חכמי הסוציולוגיה
התשובה המקובלת היא "גם וגם". יש מזה, ויש מזה. לפיכך הוויכוח מתמקד
בעניין מתמטי: כמה משפיעה הגנטיקה (התורשה) וכמה משפיעה הסביבה החברתית (המשפחה
והחינוך).
העניין לא הוכרע
בעיקר בגלל שטרם נמצא הגן שאחראי על הציון במתמטיקה של תלמידי בתי הספר היסודיים.
גם הרבה מהטענות על הקשר התורשתי שבין מחלת האב בסוכרת ומחלת הבת שלו בסוכרת לא
מבוססות על מציאת הגן המופקד על סוכרת – שעבר מהאב לבתו. טאי זקס היא מהמחלות
הבודדות – והקטלנית שבהן – שזיהוי גנטי מדוייק מאפשר לזהותה. לפיכך מומלץ לבצע
בדיקה גנטית של הורים לפני שהם מולידים ילדים שימותו בגיל צעיר מאוד.
מחלת אי השיוויון
בחזרה לציונים
בבית הספר. רוב המחקרים שניסו לבדוק את הקשר בין ציוני התלמידים לגנטיקה של הוריהם
נעשו בארה"ב ובבריטניה. מכיוון שמקובל שיש להורים השפעה חזקה על הישגי
ילדיהם, העובדה שהמחקרים נעשו במדינות בהן יש גם אי שיוויון בולט בהכנסות של
ההורים, גם ריבוי יחסי של בתי ספר פרטיים וגם מערכת רווחה סלקטיבית ולא אוניברסלית
– כל אלה הקשו על מחקרים שמנסים להפריד בין הגנטיקה של ההורים מהכסף שלהם ומבית
הספר שאליו שולחים את הילדים – כאשר בודקים את הציונים.
מה שמעלה את
השאלה איך יודעים לקשור גנים של הורים לגנים של ילדיהם ומכאן לתוצאות המבחן
באנגלית. לאחרונה התפרסם מחקר שנערך בנורווגיה ודן בנושא. קראתי את המחקר. לא
הבנתי איך זה עובד אבל הממצאים שמנוסחים באנגלית מדוברת לא מצאו משהו חדש במיוחד.
והממצאים הם:
השכלת ההורים היא הגורם הדומיננטי בהישגי הילדים במתמטיקה, הבנת הנקרא ואנגלית.
דומיננטית אבל לא מוחלטת. לגנטיקה יש השפעה.
אלא, וזה
החידוש, נורווגיה היא המדינה השיוויונית ביותר בעולם וכל התלמידים (למעט אחוזון
הלומד פרטי) לומדים בבתי ספר שרובם אינם נבדלים זה מזה. במצב הזה היה מקום למצוא
השפעה גנטית חזקה יותר. העובדה שהשפעת הגנטיקה לא גדלה – מלמדת שלמערכת החברתית
השפעה קריטית. לפחות לאלה המאמינים ש"ציונים זה כן הכל".
