כמי שמאמין באפסותן של תחזיות בכלל ובכלכלה בפרט, הצעתי לפני שנים לוותר על תחזיות ולהיצמד ל - 2% בעת הכנת התקציב הממשלתי. המספר הזה יהיה שיעור הצמיחה של ההכנסה הלאומית (תמ"ג). זה יהיה שיעור האינפלציה. זה יהיה שיעור הגידול בהכנסות המדינה ממסים. זה יהיה שיעור האבטלה. 2% יהיה האלוהים כל התכנון הכלכלי. נכון, זה עלול להביא לפיטוריהם של חזאי הכלכלה, אבל משרד העבודה יכול לעשות להם הסבה מקצועית לחזאי מזג האוויר, תחלואה בהרפס, מספר היוצאים לחו"ל, כמות העגבניות בשוק לקראת פסח ושאר עניינים שברומו של עולמנו.
2% אינו המצאה שלי. שוודיה הטילה מס
של 2% על תנועות מט"ח. במדינות המפותחות כלכלית המספר הזה נבחר לקביעת יעד
האינפלציה שעל הבנק המרכזי לשאוף אליו. ישראל גילתה חרדה ממחויבות נוקשה שכזו וקבעה
בחוק שהיעד הוא 1-3%. וכפי שאנחנו עדים בשנה האחרונה גם את זה מפספסים.
כפירה באלוהים
למה 2%? הנימוק המרכזי הוא שמספר
נמוך יותר יזלוג לשוק העבודה בצורת גידול באבטלה. וכדי למנוע אבטלה נדרש מספר
חיובי כדי שהכלכלה תתפקד בצורה חלקה. קצת אינפלציה אמורה לשמן את גלגלי הכלכלה.
מאמר שהתפרסם לא מכבר מבקש לכפור
בקיומו של האלוהים הכלכלי ולהצביע על כך שתפילה ל – 2% מביאה לנזק. הנזק מתבטא במה
שמכונה מדיניות מוניטרית שהיא הכלי התיפעולי של בנק מרכזי.
משבר הקורונה הוא דוגמא לנזק הזה.
מתוך דאגה שהאינפלציה תרד חלילה מתחת ל-2% החלו כל הבנקים המרכזיים להפחית בריבית.
התוצאה היתה שעסקים בעיקר ואנשים בכלל הגדילו את החובות שלהם כי כאשר הכסף הוא
זול, זה כדאי. כאשר המגיפה מוגרה היקפי החובות היו אדירים. לדעת מחבר נייר העבודה,
ההסבר העיקרי לאינפלציה שפשטה ביציאה מהקורונה הוא הכסף הזול שהונפק ביתר בתקופת
המגיפה. בתגובה לאינפלציה החלו בנקים מרכזיים להעלות את הריבית, מה שהגדיל עוד
יותר את החובות כפי שיודע כל מי שמשלם עבור הלוואה ומשכנתה.
התועלת שבמינוס
החוקר הציג את הבעיה אבל נמנע מלהציע
תחליף מפורש. לפיכך, וכהדיוט מוניטרי, אנסה כוחי במסקנות מהכשל של 2%.
האם ירידת מחירים היא כשל כלכלי /
מתכון לאסון? בעצם אולי זה די בסדר. הנימוק העולה מהמאמר הוא שבכך יימנע הצורך
מהדפסת כסף כדי לעמוד ביעד אינפלציה של 2%. אפשר לחשוב על תועלות נוספות כמו היעדר
הצורך לעדכן שכר וקיצבאות ומדרגות מס רק כדי לשמור מפני שחיקה בערך השכר או הקיצבה
לעת אינפלציה.
מה שאומר שיעד האינפלציה אמור להיות "לא
יותר מ־2%". ואם, כתוצאה מהגדלת היצע או שיפורים טכנולוגים, המחירים ירדו –
אהלן וסהלן, ורק אם וכאשר יתברר שיש גידול באבטלה יהיה מקום לדיון בשאלה מהם הכלים
הנאותים לטפל בבעיה. בעדיפות שלי: קיצור שבוע העבודה. אחר כך הפחתת שיעור
המע"מ.
יהיו מי שיטענו כי זה מייתר את תפקיד
הבנק המרכזי. ייתכן. אלא שזה, לכשעצמו, לא נורא. במיוחד לממשלת ישראל שבדעה שבית
המשפט העליון מיותר. אז אפשר לייתר גם את הבנק המרכזי ואם יהיה צורך בהעלאת ריבית –
כאשר נתקרב לגבול ה-2% - שר האוצר יחליט. בדיוק כפי שהוא מחליט לגנוב מאות מיליוני
שקלים מרשויות מקומיות לא יהודיות.
