כך כתב הפרשן: "הצמיחה בישראל ברבעון השני
עמדה על 3.0 אחוזים..., בדומה לרבעון הראשון (2.9%) וטוב בהרבה בהשוואה למרבית
המדינות המפותחות. עם זאת, במבט מעמיק הרכב הצמיחה היה מאכזב כאשר חלק גדול
מהצמיחה נבע מירידה חדה ביבוא (מינוס 11% ביבוא יהלומים), לצד עלייה מהירה בצריכה הציבורית (3.6%). שאר המרכיבים היו מתונים עם עלייה של 1.9 אחוזים בצריכה הפרטית וירידה של 1
אחוז בהשקעות."
ללמדנו: א. כי טובה צמיחה שהיא גידול בהכנסה הלאומית וב. כי הירידה בהשקעות תפגע בצמיחה וזה מדאיג
לעתידנו.
האמנם צמיחה אכן טובה?
שלושה כלכלנים חברו לכתיבת
מאמר שבא להטיל ספק בקודש הקודשים של הכלכלה הניאו־ליברלית. על פי המודל המקובל
הגדלת ההכנסה הלאומית – הצמיחה שבה מדובר – מגדילה את הרווחה הכלכלית. המודל הזה
מניח שיש תחרות חופשית כמעט ללא מעורבות ממשלתית (נו, טוב צריך צבא ומשטרה לשמור
על הקניין הפרטי). צריך יצרנים ששואפים למירב הרווח וצרכנים ששואפים למירב התועלת.
בהינתן אלה, כל תוספת להכנסה הלאומית משפרת את הרווחה.
ויש אלגברה וגיאומטריה
שמראים שזה מה שקורה במודל. ואם במציאות זה לפעמים נראה אחרת – צריך להתאים את
המציאות למודל.
התכנון המרכזי
אתנחתא היסטורית. וסילי
ליאונטיף (פרס נובל לכלכלה 1973) ולאחריו כל מי שעסק ב"כלכלה לינארית"
הראו שמודל של תכנון מרכזי יכול להניב תוצאה זהה למודל של תחרות חופשית. ובלבד
שהמתכנן המרכזי יודע.
ולדימיר לנין חשב שזה ראוי
אך התקפל מהר. יוזף סטאלין וחבורתו ניסו את זה לא רק על רוסיה אלא על כל מזרח
אירופה והראו שזה לא עובד. מדוע? כי המתכנן המרכזי לא ידע אתמול שמחר אני אבקש
לרכוש קילו מלפפונים אצל ירקן בנובוסיבירסק. לכן זה לא עבד.
אבל במודל זה עבד נהדר.
שלושת הכלכלנים דנן עשו
משהו נועז. הם תקפו את המודל הניאו־ליברלי. באלגברה ובגיאומטריה הם הראו שיכול
להיות שגם בהנחות המקובלות הצמיחה תפגע בחלק מהאוכלוסיה. את מאמרם שיגרו לאתר ProMarket שהסכים לפרסם את
דבר התועבה הזה. האתר, למי שלא מכיר, הוא כמו פורום קהלת בישראל. ארכי־ימני משיקגו.
דיקטטורה נוסח שיקגו
לפני עשרה ימים הם פירסמו
את השתלשלות העניינים שלאחר הפירסום. לחץ הימין הכלכלי הביא להחלטת העורך למחוק
מהאתר את המאמר הפוגעני. העורך הסביר לכותבים כי מועצת חכמי האתר מצאה שגיאות
במאמר.
שימו לב: המאמר לא טען
שהתוצאה החיובית של צמיחה לא יכולה לקרות. המאמר טען משהו צנוע יותר: שגם יכול
להיות שזה לא יקרה. וכאשר ביקשו שמועצת חכמי האתר תראה מה פסול ב"יכול
להיות" הזה – לא קיבלו תשובה עניינית. המאמר נמחק.
מאוד דומה לפורום קהלת שהוא בעד תחרות
חופשית ובלבד שיישמר אופיה היהודי של המדינה. ואם לא – מוחקים.
השלושה מסכמים: צמיחה
לכשעצמה לא מבטיחה שיפור ברווחה. חלוקת תוספת ההכנסה הלאומית – חשובה
להבטחת הרווחה. ובשפת המקור:
An output increase is not sufficient to
increase welfare. Allocation—how goods are distributed—matters.
