השמאל המפריט

 

אני מניח כי לו היו שואלים את ח"כ לשעבר רן כהן (מרצ) האם לדעתו, אז והיום, יש מקום להפריט את שדה התעופה בלוד (נתב"ג) התשובה היתה שלילית לחלוטין. די מוזר בהתחשב בעובדה שהמונופול הממשלתי הזה מעניק למשתמשים בשירותיו הקלת מס חביבה בדמות הדיוטי פרי – שכשמו כן הוא – פטור ממכס וממע"מ.

אלא שכחמישית מתושבי המדינה לערך לא משתמשים בשירות הזה. ולא בגלל שהם מתנגדים לסובסידיה הזו. אלא מהטעם שהכנסתם לא מאפשרת להם את התענוג. אבל כהן וחבריו לשמאל לא טרחו באזוטריה הכלכלית הזו גם כאשר האיש התמנה לשר התעשיה והיה חבר בוועדות שרים ששני העשירונים התחתונים היו בראש דאגתם. או שכך נדמה.

ההטבה הזו לא שונה במהותה מזו המוצעת כאן: כל מי שמשלם היום מס הכנסה בסכום של 5,000 שקל ויותר – יקבל הנחה במס בשיעור של 10%. הגיוני? כמו הדיוטי פרי.

הפרטת הדיור הציבורי

אלא שכהן היה סוציאליסט נמרץ וב – 1988 הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק, שהתקבלה, המאפשרת למשתכני הדיור הציבורי לרכוש את הדירה, שאותם הם שוכרים, במחיר של 15% ממחירה. המשעשע בעניין הזה היה שבדברי ההסבר להצעת החוק הביא כהן דוגמא מממשלת בריטניה בראשות מרגרט ת'אצ'ר – הסמן הימני של אותם ימים.

אם לא מפריטים את נתב"ג מדוע כן מפריטים את הדיור הציבורי? האם ההבדל נעוץ בכך שאת הדיור הציבורי נותנים לעניים ואילו נתב"ג, אם יימכר, יהיה למרבה במחיר, ולא בממעיט במחיר? יכול היה איש השמאל (לכאורה, לכאורה) להתנות הפרטה של שדה התעופה בכך שהקונה יתחייב לפעול שם בהתאם לעקרונות של המניפסט הקומוניסטי – מה שהיה מבטל אוטומטית את הדיוטי פרי וההטבות לטסים במחלקה ראשונה.

הדיור הציבורי לא עוזב אותנו במנוחה. הממשלה, איך אפשר אחרת, לא רואה עדיפות להשקיע בדיור ציבורי חדש, במקום הדיור הציבורי שניתן – סליחה, נמכר - לעניים מהדור הקודם. וכך נוצר מחסור הולך וגדל במוצר החיוני הזה בעוד שיעור העוני לא השתנה לטובה. וכפי שהיה בעבר גם עתה הדירות המושכרות "נהנות" מתחזוקה גרועה.

הדור השני

השבוע התערבה בסוגיה עו"ד ורדית דמרי-מדר המנהלת של המרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. מה שאולי מלמד כי באוניברסיטה העברית יש גם מנהל לחינוך משפטי לא קליני – ואם מישהו יודע את ההבדל – שיקום.

מתברר שהוקמה עתה ועדה לבחינת הקריטריונים לדיור ציבורי. וזו, לדברי הכותבת "בשורה של ממש". אבל היא חוששת שהוועדה תמליץ לבטל את הזכות של "הדור השני" להמשיך ולהתגורר בדירה המושכרת מהממשלה. הנה לנו חידוש בהפרטה: לא רק מוכרים דירות אלא גם משכירים דירות ל"דור השני" ואפשר שגם לדור השני יש דור שני.

אז מה לא בסדר? אם זה רעיון מוצלח למה להגביל אותו לדיור ציבורי? כל מי ששוכר דירה יוכל "להוריש" את הזכות הזו לדור השני.

מתברר שיש תור לא קטן לקבלת דיור ציבורי מקרב הזכאים לו. אבל אין די דירות. מדוע לעני רגיל עם ותק של 10 שנים ודירה בשכר חודשי קטן יש עדיפות על פני עני מרוד עם ותק של 5 שנים שמחכה לדירה? ולא רק הוא, אלא גם ה"דור השני" שלו שכלל לא ברור שעומד בזכאות לדירה.

כל עוד יש מחסור בדירות לזכאים חייבים להנהיג רוטציה בשימוש בנכסים המושכרים. אבל אפשר לכפר על העוול הזה אם יפריטו את נתב"ג למי שמתחייב למניפסט הקומוניסטי.

שתפו: