גדעון עשת

      תשאלו את הכלכלן הישראלי מה דעתו על שכר המינימום, והתשובה תהיה שלילית . הכלכלן הישראלי המצוי מסתכל על שכר העבודה כמו על מחיר המלפפון . ככל שמחיר המלפפון עולה, אנשים קונים פחות מלפפונים . ככל ששכר העבודה עולה (זה מה שקורה כאשר קובעים שכר מינימום אפקטיבי) הביקוש לעובדים יורד והאבטלה עולה .   התזה היפהפייה הזו עובדת, לפחות לפי מומחי הסקטור העסקי מהתאחדות התעשיינים, רק בקצה התחתון של סולם השכר . העלאת שכר בקצה העליון, הניהולי, היא לעולם מהלך רציונלי ותמורה הוגנת עבור עבודה ראויה .   חוקרי הכלכלה בעולם ספקניים הרבה יותר . אלן קרוגר ודייוויד קרד, שחקרו את שכר עובדי מקדונלד'ס בעקבות שינוי שכר המינימום בניו-ג'רסי, מצאו שהאבטלה לא עלתה . מעסיקים שנאלצו לשלם יותר עבור שירותי עבודה, החליטו להשקיע בעובדים . בכך תרמו להעלאת פריון העבודה והרווחים . מחקרם של השניים עורר את העולם האקדמי לוויכוח נוקב, ולצידו התפרסמו מחקרים הפוכים .   רוברט קסטנר משיקגו וקוסלי סיימון מקורנל (**)  החליטו לבדוק את העניין בגישה עקיפה ....

ככל שהאמונה הדתית חזקה יותר, הצמיחה הכלכלית מהירה יותר . לעומת זאת, ככל שמדינה מעורבת יותר בדת , הצמיחה הכלכלית איטית יותר •   מי שמאמין למרבית הדוברים הכלכליים במדינתנו יודע כי הדרך לצמיחה כלכלית עוברת דרך „השקעה בתשתית . "   אם רק נשים מספיק כסף ציבורי בכבישים, רמת החיים תעלה, אי-השוויון יצטמצם והישועה תיראה בקצה המנהרה . על-פי הגישה הזו יש הסבר לא רע למצוקה הכלכלית שבה אנו נתונים: כבר כמה שנים שעל אף דברי ראש הממשלה ושרי האוצר, הממשלה לא מגדילה את תקציבי ההשקעה הזעומים בתשתית . בתוכנית הכלכלית, המתקראת „תוכנית הבראה ,"   אף קיצצו 10%   מתקציבי ההשקעות (למעט תחבורה . (   למאמינים במולך התשתית המסקנה ברורה : תוכנית נתניהו לא תחלץ את המשק מהמיתון .   לא כולם קונים את סיפורי התשתית כמנוף לצמיחה . כנגד אוהבי הכבישים מתייצבים חסידי ההשכלה: כבישים נוטים להתפוקק במהירות . כל כביש חדש מגדיל את הביקוש למכוניות ולתחבורה פרטית . לעומת זאת, ענפי ההיי-טק, שכל-כך התרגשנו בגינם לפני שלוש וארבע שנים, התפתחו בחדרי חדרים בעזרתם של ...

אם נתניהו ופריצקי יצליחו להעביר את תוכניתם, כל מי שיש לו כסף ירכוש גנרטור פרטי   בצדק רב מתמקד הדיון הציבורי בתוכנית הכלכלית בחקיקה המוצעת בתחום השכר והפנסיה . לא רק שההצעות הממשלתיות דרקוניות יותר מאשר בכל תחום אחר . אלא שהדרך – חקיקה – כרוכה בביטול הסכמים, קיבוציים ואישיים . אבל יש חשש שההתמקדות הזאת תסייע להעביר את שאר התוכנית בלי דיון של ממש, ויש נושא אחד שבו ההצעות הממשלתיות גובלות בסכנה של ממש: בנימין נתניהו, וזו לא בדיחה, מתכוון להוריד את השאלטר .   הוא מספר לנו שמעשיו המתוכננים דווקא יורידו את הסכנה להורדת השאלטר . הרי מדובר ב"רפורמה במשק החשמל " שתיצור סוף סוף תחרות בייצור חשמל   ובחלוקתו . אבל בפועל אולי לא יהיה חשמל . מה שהולכים לעשות זה לפרק את חברת החשמל   לכמה חברות שייצרו חשמל . " חשמל   רדינג" תהיה חברה אחת " , חשמל   אשקלון" שנייה " , חשמל   חדרה" שלישית וכן הלאה . " חשמל   רדינג" תתחרה נמרצות   ב"חשמל אשקלון" על הצרכן התל-אביבי וכך יפחת מחיר החשמל .   יופי ....

שר האוצר רוצה להפחית מס לעשירים כדי לעודד צמיחה ולהרבות אושר לאזרחי ישראל • אלא שמחקרים הבודקים השפעת פרמטרים כלכליים על מידת האושר ותחושת הרווחה הכלכלית, מראים שאלה ישתפרו רק אם נרגיש שאנחנו בחברה שוויונית יותר   אנחנו מצויים בעיצומם של ימים קשים . משחקי המלחמה של האמריקנים מעצבנים כמעט כמו המלחמה עצמה – אם תפרוץ . שר האוצר, בנימין נתניהו, גיבש כבר את תוכניתו הכלכלית . כלי התקשורת עמוסים לעייפה בפרטיה . אין ספק כי בנאומו בממשלה יסביר שר האוצר כי הצעדים הכלכליים נחוצים כדי לצאת מהמיתון לעבר צמיחה כלכלית . ומן המפורסמות הוא שאין דבר שהומו-אקונומיקוס – האדם הכלכלי, אם תרצו – צמא לו יותר מצמיחה כלכלית, זו שתעלה את הכנסות כולנו ותאפשר לנו לשפר את רמת החיים .   האומנם? לפני כשבועיים נתן פרופ' ריצ'רד לאיירד מ„לונדון סקול אוף אקונומיקס" שלוש הרצאות פומביות שבהן ביקש להשיב, בין השאר, על השאלה האם תועלות הצמיחה הן מה שאנחנו באמת רוצים . התשובה, כפי שיובהר להלן, אמורה לעניין את שרי הממשלה, שבשבוע הבא יחליטו איך לנקנק לנו את הצורה במטרה להביא ...