גדעון עשת

  כמו שהדברים נראים בראשית השבוע, העניין לא ייגמר מהר. להידבר הצדדים אינם מוכנים, ולנצח בדרכים צבאיות מתברר ש"הצבא החזק במזרח התיכון" מתקשה מעט מול כמה אלפי לוחמי חיזבאללה שמוכיחים – לפחות בפעילות נגד צה"ל, אך לא נגד אזרחים – כי לפלמ"ח יש דור המשך .   ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל הבטיחו כי המשק חסון ויכול לעמוד בזעזוע שעובר עלינו. אלה מילים יפות שאין מאחוריהן דבר. אין חיה כזו, "המשק ." המשק בקרית-שמונה ובנהריה ואפילו בחיפה זה לא המשק של הרצליה ותל-אביב (נכון ליכולת הטילים שהופגנה עד כתיבת שורות אלה .( ואם העניין יימשך עוד, מן הסתם יהיו כאלה שיבינו שמאזן הכוחות אינו מה שחשבו – ויעזבו. יהיו שיעזבו דרומה, ויהיו שיעזבו החוצה .   השאלה היא מה המדיניות הכלכלית הנדרשת לתקופה כזו. אתחיל עם מה שנראה כנושא המיידי ביותר: הריצה של שער החליפין, כלומר הפיחות המהיר. הפיחות, כמו גם עליית מחיר הנפט הגולמי , נתפסים כמחוללי אינפלציה, עניין שכרגיל צריך לטפל בו. ובכן, הפעם לא צריך . למעשה, אסור. שער החליפין שלנו היה נמוך מדי לפני האירועי...

  איגוד לשכות המסחר הציע לאחרונה שינוי בחוק עידוד השקעות הון, ולפיו מפעל שקיבל מענקים, השקיע והרוויח, ישלם למדינה תמלוגים . קצת קשה להבין מדוע רק מקבלי מענק שדרכם צלחה נדרשים להחזיר כסף ציבורי, ולא גם מקבלי הטבת מס . אבל אם מישהו לוקח ברצינות את ההצעה הזו, ויש לה יתרונות ברורים, הגיע העת לתקן את הטעות הגדולה שבחוק: אי-טיפוח השכר .   המפעלים שמקבלים הטבות משלמים, כרגיל, למרבית העובדים שכר מינימום כשכר יסוד . שכר המינימום מהווה את העוגן שאליו שואף השכר . בעוד רוב העובדים שמקבלים שכר נמוך גרים בערי הפיתוח – שם ממוקמים המפעלים – המיעוט המנהל מדיר מגוריו מחלקים אלה של ארצנו . בשביל המיעוט המנהל סללו את כביש . 6    הגיע הזמן שהכסף הממשלתי יתרום להעלאת השכר גבוה בערי פיתוח . איך עושים את זה? מענק או הטבת מס   יינתנו רק למי שמתחייב שהשכר המינימלי המשולם במפעלו יהיה גבוה ב 50%- מהמינימום החוקי . תעשו את זה, ותראו איך כלכלת הגליל והנגב מתחילה לפרוח (אחרי שהמלחמה תסתיים . ( 18.7.2006    ,

  הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו עוסקת בשבועות האחרונים בתוכנית הקלות לזכייני הערוצים 2 ו . 10- אחרי אירועי השבועות האחרונים, והגידול בשידורי החדשות, לבטח יגדל התמריץ לסייע לזכיינים המסכנים שממילא מפסידים .   ובכן, אסור לתת לזכיינים האלה כל הקלה, ואם הרשות השנייה תעז להקל – צריך שיימצא מי שילך למאבק משפטי כדי להילחם בהחלטה כזו של נורית דאבוש וחבריה למועצת הרשות, אם תתקבל .   מה שצריך לעשות הוא לתת לזכיינים לפשוט את הרגל – אם הם ייכשלו . יש אפשרות שהם ינסו להתחכם ולא לעמוד בתוכניות שעליהן התחייבו במסגרת הרישיון שלהם . במקרה כזה צריך לשלול ממי שיעשה כך את הרישיון שלו . משרד האוצר תפס בשנה האחרונה שעובדים עליו במכרזים, מגישים הצעות אטרקטיביות במטרה לזכות – ואחר-כך מנסים לשנות את התנאים תוך איום באי-עמידה בהצעה . האוצר, ובצדק, החליט שדי עם זה . מי שזוכה במכרז יפעל בדיוק , אבל בדיוק מוחלט, לפי מה שהתחייב . ואם הוא לא מסוגל – שילך הביתה . וכך בדיוק צריכה לפעול הרשות השנייה . לא הקלות ולא ציפורים . מי שלא רוצה, שיפסיק לשדר . 18 ....

בעקבות מצב המלחמה החדש יצטרך תקציב המדינה לספוג הוצאות של מיליארדים, והמשק יצטרך להתמודד עם עליית הדולר . איך צריך להיערך לכך בלי העלאת הריבית וללא הטלת מסים נוספים   כמו שהדברים נראים בראשית השבוע, העניין לא ייגמר מהר. להידבר הצדדים אינם מוכנים, ולנצח בדרכים צבאיות מתברר ש"הצבא החזק במזרח התיכון" מתקשה מעט מול כמה אלפי לוחמי חיזבאללה שמוכיחים – לפחות בפעילות נגד צה"ל, אך לא נגד אזרחים – כי לפלמ"ח יש דור המשך .

  לזכותו של ח"כ משה גרשוני (גימלאים) נרשמה התגובה המקורית ביותר לעלייה האחרונה במחיר הלחם . בעוד חבריו זועקים על מחטף ועל חוסר רגישות, לגרשוני יש פתרון: לבטל את הכשרות על כל מוצרי המזון . כך, לטענתו, יוזלו כל מוצרי המזון – וירווח לצרכנים . הח"כ הצעיר מעלה רעיון מעניין בפני עצמו, אבל הוא לא ממש רלוונטי למחיר הלחם . כי מה יציע גרשוני אם בעוד כמה חודשים שוב יעלה מחיר החיטה ? הסערה הציבורית, כלומר בקרב הפוליטיקאים, סביב מחיר הלחם מסתירה את מחדליהם בשורה ארוכה של נושאים שחשיבותם עולה עשרות מונים על מחירו של הלחם האחיד :  

עזוב את ועדת בכר , עזוב את המדיניות המוניטרית, עזוב את חוק בנק ישראל * אם אתה רוצה להטביע חותם , תחשוב פוליטיקה: תחשוב על הסכסוך, על הסכנה לדמוקרטיה, ואיך אתה יכול, באמצעות מדיניותך, לעזור * נגיד א-פוליטי? אין דבר כזה שלום ד"ר פישר ,   וולקם טו איזראל . המדור הזה מקנא בך . בגילך קיבלת אופציה לא רגילה – להתחיל בקריירה חדשה . כדאי שתדע שאתה חריג . בישראל 2005 מי שגילו מעל 45 כמעט לא יכול למצוא עבודה חדשה . באת הלום , אני משער, גם בגלל הצעת הקריירה, שלא היתה מוצעת לך בארצות-הברית, וגם בגלל הציונות שבנשמה . אם תפעיל את מיטב התבונה, הידע ושיקול הדעת ותמצא איך "לשכנע" את שוק העבודה הישראלי שמבוגרים שווים, ולרוב עדיפים, על צעירים בשוק העבודה – תצדיק כל שקל מהמשכורת שלך .   אני משער שנציגי הסוכנות היהודית כבר הגיעו אליך . ואם לא – זה קרוב . יספרו לך על "זכויות . " הרי אתה עולה חדש . אוטו ופריג'ידר בלי מסים, מענק קליטה . תחשוב רגע לפני שאתה מנצל את הזכויות האלה, כי ברגע שתתפתה לנצל אותן, לא תוכל בעתיד להתעסק עם הנושא הזה ...

כל אחד יודע כמה מס בריאות   ותשלומים נוספים במסגרת חוק הבריאות   אנחנו משלמים . בריאות   האוכלוסייה היא דבר יקר , שעליו אנחנו מוציאים, במישרין ובעקיפין (ללא טיפול שיניים ומשקפיים (   כ 20- מיליארד שקל בשנה . מובן מדוע ראוי לחסוך בהוצאה כל כך גדולה .   החיסכון אולי יוביל לתוספת שירותים (תרופות   חדשות, למשל) או להפחתת תשלומים על החולים .   אחד מסעיפי הוצאות הבריאות   היקרים הוא תרופות . פיתוח תרופה   הוא מעשה יקר הנמדד במיליוני דולרים . הליכי אישור התרופות   יקרים וממושכים . כדי לעודד את יצרני התרופות   להשקיע בפיתוח מוצרים חדשים , תרופות   נהנות מפטנט, כלומר ממונופול לתקופת זמן קצובה . מונופול , מסבירים הכלכלנים, הוא היפוכה הגמור של התחרות מוזילת המחיר . תרופה   בתקופת מונופול נמכרת במחיר גבוה במיוחד, שיורד פלאים עם פקיעת תוקפו של הפטנט . אין קשר, יש לומר, בין מחיר התרופה   ובין עלות ייצורה . מה שקובע הוא אם יש פטנט מונופולי או אין .