מלונדון לסוסיא ובחזרה
לפני כשנה חשף העיתון גרדיאן כי שני ארגונים בריטיים העבירו תרומות בסך כולל של 5.7 מיליון שטרלינג לישיבה של בני עקיבא בסוסיא שבגדה המערבית. לא מכבר הגישה חברת הפרלמנט מלאני וורד תלונה על 32 ארגונים שתרמו כספים להתנחלויות ובכך עברו על החוק הבינלאומי. השבוע הודיע סגן הממונה על הרשות הציבורית המפקחת על עניינים מסוג זה שפתח בחקירה רשמית בנושא.
כבודו של החוק הבינלאומי נרמס בכמה מקומות
בעולם וקל לעבור לסדר היום על התקלה הזו. אלא שלמעשה, מי שבאמת משלם את הכסף
למתנחלים, היא ממשלת בריטניה. וכסף ציבורי זה כבר סיפור רציני.
הביטוי בו השתמשו העיתון, חברת הפרלמנט
והרשות הציבורית המפקחת היה "תרומות להתנחלויות לא חוקיות". יכול אדם
להגיע למסקנה שיש גם התנחלויות חוקיות, שאפשר להעביר אליהן תרומות. המאמר הנוכחי בא
להבהיר מה חוקי ומה לא, מה מעמדה של התרומה בכסף הציבורי ולבסוף, איך לא, מה ממשלת
בריטניה ומדינות נוספות יכולות לעשות לתיקון המצב.
החוק הליברלי
בישראל פסק בית המשפט העליון שההתנחלויות
חוקיות. איך זה מתיישב עם החוק הבינלאומי, האוסר על הכובש להעביר את אזרחיו לשטח כבוש? בית המשפט הליברלי כביכול קבע שהגדה
המערבית ורצועת עזה כלל לא נכבשו בידי ישראל, כי לפני 1967 לא היה בהן ריבון. שטחים
אלה נכבשו ב־1948 בידי ירדן ומצרים מבלי שהיתה בהם ריבונות קודמת.
ואם אין ריבון אין כיבוש, הדין הבינלאומי לא
תקף בשטחים אלה וישראל יכולה לעשות בהם מה
שבא לה. למשל לכונן משטר אפרטהייד שבו מערכות
חוקים נפרדות לישראלים ולפלסטינים. זה כשר משפטית בישראל הדמוקרטית־יהודית.
אלא שהדין הבינלאומי לא השתכנע, ולכן בנימין
נתניהו, שרי הממשלה והגנרלים שלה לא טסים מעל מדינות מסוימות מחשש שאם ייאלצו לנחות
בהן יועמדו לדין, בהתאם לצווים של בתי הדין הבינלאומיים.
הוצאה מותרת
מכאן לכסף. תרומה היא הוצאה המוגדרת מותרת.
נניח שיש מפעל בשם שטראוס המייצר חלב ומוצריו. כאשר הוא קונה חלב גולמי מהחקלאי זו
נחשבת הוצאה חיונית עבורו ולכן היא מותרת, כלומר ניתן להפחית אותה מההכנסה של
שטראוס ממכירת יוגורט. אבל אם המפעל ייתן מכונית לשר הכלכלה, ההוצאה לא תוכר לצורך
מס.
החריג הגדול הוא תרומה, שאותה ניתן להפחית
מההכנסה. אם שטראוס היתה נותנת לאשת השר "תרומה", רואי החשבון היו מתפרנסים
יפה ממלאכת צמצום תשלומי המס.
המסקנה הכלכלית: הממשלה, שמפסידה מס, משתתפת
בתרומה.
עם זאת, כאשר מקבל התרומה הוא עבריין התרומה
אינה מוכרת כהוצאה לצרכי מס.
והישיבה בסוסיא, טוענים בבריטניה, היא
עבריינית.
מה לעשות?
במה שונה הישיבה
בסוסיא מישיבה בשכונת גילה בירושלים? בית המשפט העליון בישראל יאמר שאין הבדל.
ממשלות בריטניה, שצביעותן אומנותן, בוחרות לעסוק רק בסוסיאות ולא בכל ההתנחלויות.
הצעה לכולם: מבקש אדם או ארגון לתרום? שישקיע
מכספו בלי לערב כספי ציבור. ובלשון משפטית: יש לבטל את המעמד המיוחד של תרומה לצרכי
מס.
הצעה ספציפית לבריטניה: כל בעל דרכון ישראלי
שיגיע אליה יצטרך להציג מסמך רשמי הכולל את כתובת מגוריו. הממשלה מנפיקה מסמך כזה (ראו
צילום חלקי) לכל ישראלי המבקש זאת, ללא עלות.
בבואו של הישראלי לדלפק ביקורת גבולות ייסרק
מסמך "תמצית רישום ממרשם האוכלוסין" ויוזן לבינה מלאכותית שיודעת לקרוא
את גוגל מפות. ישראלי שגר מעבר לקו הירוק – לא תותר כניסתו.
ואם את התבונה הזו תייצא בריטניה לכל מדינה
שתרצה באמת ובתמים לתרום לחוק הבינלאומי האוסר על התנחלויות - בסוסיא לא תהיה
ישיבה עבריינית.
