כסף קטן פאשלה גדולה
לא יהיה מופרך לטעון ש־17 מיליארד הם מעל לראש של קוראי הבלוג הזה או מעל לראש של כל אזרח במדינה ובעצם, של כל תושבי היקום כמעט.
חריג אחד נמצא, מארק צוקרברג שמו. הגישו
נגדו תביעה על סך טריליון דולר ולבסוף התפשרו על 17 מיליארד. העניין הוא שצוקרברג לא ישלם פרוטה מתוך זה. ההפסד בפשרה יקוזז מרווחי תאגיד מטא שבו יש לצוקרברג
רק 13% מהמניות אך 60% מהשליטה. הקיזוז יקטין את חבות המס של מטא, מה שאומר שכל
משלם מס בארה"ב ישלם בגין החוב הממשלתי שיגדל.
כך נראה צעצוע פיננסי בקפיטליזם הנאור שבו
אנו חיים. אבל זה הסיפור הקטן בפרשה הזו.
מטא מפעילה שלוש רשתות תקשורת: פייסבוק,
אינסטגרם ות'רדס (Threads). לפי כתב התביעה, הרשתות הפעילו מיני תכסיסים שהביאו להתמכרות בני
נוער אליהן. אפשר היה לחשוב שהתביעה בארה"ב תפעל באותו אופן כנגד יצרני
סיגריות ואלכוהול, אבל לא צריך להגזים.
התקדים, הכביש והבור
העניין העיקרי עם רשתות חברתיות הוא התוכן, מה
שכתוב/ מצולם/ מדובר בהן. אולי בגלל שהחוקה האמריקאית מבטיחה את החופש לשקר ולקלל,
התביעה עסקה בהתמכרות. אך המעניין בהסדר הפשרה הוא שמטא התחייבה לנקוט צעדים
למניעת התמכרות, כלומר היא לקחה אחריות מסוימת למה שמתפרסם ברשתות שלה.
אז הנה אופציה לפרקליט המדינה ולגדי איזנקוט:
איזנקוט הגיש תביעה כנגד פרסום שקרי ברשת חברתית אך לא תבע את הרשת עצמה. פרקליט
המדינה מצדו מתעצל להצטרף לתביעות נגד הרשתות המפרסמות על אף שיש כאן עניין לציבור.
ובהשאלה: מועצה מקומית חפרה בור בכביש כדי
לטפל במערכת הביוב. רוכב אופניים שנסע על הכביש נפל, נחבל והאופניים – טוטאל לוס.
האם המועצה המקומית אחראית? בוודאי שכן, ולכן היא עושה מאמצים שהבור יסומן, יגודר
ובמקרים מסוימים היא תעסיק אדם שיזהיר מפניו. מה ההבדל בין כביש לבין רשת חברתית
פתוחה לכל? מדוע בור על כביש הוא בר תביעה ו"בור" ברשת לא?
אתיקה עיתונאית
בהינתן הרשלנות של מנגנוני אכיפת החוק, מי
שאמור להבהיר את המצב הוא המחוקק, כלומר הכנסת, כלומר חברי הכנסת. לא צריך לעבוד
קשה. החוק המתבקש הוא קצר ביותר: כל רשת תקשורת הפתוחה לכל תוגדר
כ"עיתון" וכל מי שמפרסם/כותב/משדר כ"עיתונאי". על כל אלה יחול
תקנון האתיקה של של מועצת העיתונות
והתקשורת. מאותו רגע, אם פלוני כותב/אומר/משדר שגדי איזנקוט קשור לחקירה פלילית
בפרשת הונאת משקיעים ומתברר שהמידע לא נכון, הרי הרשת והכותבים ייחשבו עבריינים.
בכך יושווה מעמד של רשת חברתית למעמד של
עיתון, מה שיחייב את הרשתות לעשות מה שכל עורך עיתון וכלי תקשורת עושה: לעבור
ולאשר כל דבר שעולה לפרסום/שידור בידי אדם פרטי.
הנה רשימה חלקית של רשתות לטובת עורך דין
שמבקש להשיג 17 מיליארד: פייסבוק, אינסטגרם, X, טיק טוק, יוטיוב, רדיט, ת'רדס ולינקדאין.
