נובל אזוטרי
האם קפיטליזם היא שיטה כלכלית יציבה? קרל מרקס ופרידריך אנגלס טענו במאה ה-19 שהשיטה כוללת סתירות פנימיות שיביאו בסופו של דבר למשברים. הכלכלן השוויצרי ז'אן דה סיסמונדי – ממש לא חבר בקומינטרן הסוציאליסטי – העלה טענה דומה. תומס מלתוס סבר שהשקעות יתר ייצרו עודפי סחורות שלא ניתן יהיה למכרן. גם ג'וזף שומפטר כלול בחבורה. כל אלה לא נלמדים במוסדות להשכלה גבוהה. את ג'ון מיינרד קיינס כן לומדים. הוא הציע את המעורבות הממשלתית כתרופה למשברים, בניגוד לכלכלנים ה"קלאסיים" שסברו שתחרות חופשית תסדר את הכל.
השבוע הכריזה
האקדמיה הלאומית למדעים של שבדיה על הזוכים בפרס נובל לכלכלה. רוברט הול ומייקל
וודפורד מצאו שלא נדרשת מדיניות ממשלתית אקטיבית נוסח קיינס. כך כתבו מעניקי הפרס:
"מרכיב מרכזי
במודלים אלה הוא שמשקי בית ועסקים צופים פני עתיד בעת קבלת החלטות הנוגעות לחיסכון
או למחירי מוצרים. כאשר ממשלות ובנקים מרכזיים מציגים את תוכניותיהם למדיניות
כלכלית, הם יכולים להשפיע על תפיסה זו של העתיד ולהוביל את המשק בכיוון הרצוי".
המחקר הכלכלי
כלומר אם ממשלות, במקום להטיל מסים או להורידם ולהעלות ריבית או להפחיתה, ידברו בנימוס ובפה סגור – הכל יסתדר.
מי שקורא מחקרים בכלכלה
יגיע די בקלות למסקנה שאזוטריה היא המכנה המשותף של רוב המחקר הנוכחי. לפעמים
כלכלנים אינם מנומסים וכותבים למשל כמו במחקר שהתפרסם החודש: "אנו
מראים כי הדינמיקה המצרפית בשיווי משקל זהה לזו של בעיית בקרה ליניארית־ריבועית של
סוכן יחיד שבה העקמומיות של פונקציות
מותאמת בהתאם לאינטראקציות האסטרטגיות".
ספק אם רוב הפרופסורים לכלכלה מבינים מה שנכתב כאן .
החורים שבגבינה
לרוברט הול, מזוכי הנובל, היתה לפני שנים הצעה מעניינת: הטלת מס
אחיד. הרעיון העקרוני הטמון בשוויון היה מאז ומעולם סיסמה יפה עם יותר חורים ממהות.
בארה"ב חויבו אוניברסיטאות ציבוריות להקצות מקומות לתלמידים שחורים, העדפה
מתקנת למי שהסבא רבא בחזקת שלוש שלהם היה עבד. גם הול ושותפיו למס האחיד ביקשו לתת
הקלות. למשל להשקעות.
הרעיון של מס אחיד נזרק למגרסת הספרים ואנחנו חיים בעולם שבו לכל
מס יש חורים. הנה כמה: פער המס בין משה כהן בע"מ למרים לוי העצמאית. שניהם
מרוויחים את אותו הסכום, מיליון בשנה נניח. משה כהן בע"מ ישלם מס של 250 אלף ואילו
מרים לוי תשלם 356,850. למה? כי בני אדם נחותים מתאגידים. על אף שמרים אחראית
למעשיה בשעה שהבעלים של הבע"מים לא נושאים באחריות אישית.
בשכונת אפקה בתל אביב משלמים ארנונה יותר גבוהה לכל מטר רבוע מאשר
בשכונת פלורנטין. זאת על אף שהעיריה מספקת את אותו מוצר, נניח פינוי אשפה ארבע
פעמים בשבוע.
בנורווגיה, לפני כחמש שנים, עסקו בסגירת חורי מס. ולמרות שהמס
האפקטיבי על הון גדל ב־75%, המולטי מיליארדרים לא ברחו. ללמדנו.
רק חורים
ראו את הוויכוח על הגיוס. לא, לא גיוס בחורי ישיבה אלא הפטור מגיוס של נשים דתיות. למה רק נשים? ולמה
רק דתיות? בישראל גיוס חובה היה תמיד בלוף. לערבים מוסלמים אין פטור אבל שר
הביטחון לא שולח להם צווים. למה? אולי כדי
שיוכל להאשים אותם שאינם מתנדבים. הליכוד, שתומך בדרישת החרדים שלא לגייס בחורי
ישיבה, כלל לא מעלה על דעתו לתת פטור זהה לחילונים.
אף לא אחד שואל מדוע פטור ממס מגיע רק למי שקונה בדיוטי פרי.
מה שלא מפריע לרוב המפלגות המתמודדות בבחירות לכנסת להציג את המילה
שוויון במצען.
לזה קוראים קפיטליזם תחרותי.
