הידיעה המעניינת
ביותר שקראתי השבוע היא "מפגינים ברהט נעצרו, אף שקיבלו אישור להקים אוהל
מחאה". מה שמעניין בידיעה הזו הוא מה שנשמט מהכותרת. ומה שנשמט מהכותרת הוא
שאוהל המחאה הוקם בידי תושבי רהט המפגינים נגד הקצאת כ־300 מגרשים בעיר עבור תושבי
אל־זרנוג, שהוא כפר "לא מוכר".
עורך
"הארץ" בחר לברור מהפרשה הזו את העניין המשטרתי ולא את העניין המהותי.
זה מלמד עד כמה גם העיתון הליברלי מנותק ממדיניות הקרקע וההתיישבות בישראל. כי מה
שצמח ברהט נבט לראשונה אלפי שנה קודם לכן.
"בתקופה
האחרונה אנו עדים לכמה יוזמות להעמקת הסבסוד עבור צה"ל בתוספת עלויות של
מיליארדי שקלים רבים מקופת המדינה. רוב יוזמות אלה אינן מלוות בניתוחים של
עלות-תועלת, ואף לא בניסיון לכמת את התועלות שינבעו מהיוזמות."
הקטע המצוטט לקוח,
עם שינוי קל, מתוך מסמך שכתבו חוקרים בפורום קהלת המפיק פירסומים של פוליטיקה
ימנית. המסמך כולו מתמודד עם דו"ח ממשלתי. ובהגדרות הפוליטיות של הבלוג הזה:
ה"פמיליה" של הימין נגד הממשלה הימנית. סכסוך משפחתי.
באחד מערוצי
הטלוויזיה הבטיחו שמדי שבוע ועד מועד הבחירות יתארח באולפן מי שיודע כבר היום את
תוצאות הבחירות לכנסת שיתקיימו בראשית נובמבר. האיש לא יחיד. גם אני ידעוני. אמנם
את התוצאות המדוייקות אני לא יודע אבל אני יודע מי עומד להיות הבוגד ולעבור מצד
ימין (הנקרא מרכז-שמאל) לצד ימין.
משלל הנימוקים נגד ההסכם שרקחו הליכוד והמפלגות החרדיות
בעניין מימון בתי ספר גם ללא לימודי ליבה אהבתי במיוחד את זה שקבע שהעדרם "מונע
מהחרדים לצאת לשוק העבודה" ובכך אף "תורם לעוניים", כדברי אחד מהמומחים
הפרשנים.
מכאן גם מובנת הכותרת שנתן עיתון "הארץ" למאמר
המערכת שלו: "נתניהו רע לחרדים". מה שפחות מובן זה מידת הבורות ומידת הטפשות
שיש כאן.
היה לי חבר
שבמקצועו היה איש מדע מוערך גם מחוץ לגבולות ישראל. אך היו לו שתי סטיות. האחת,
הוא האמין שהוא יתעשר אם ירכוש מדי שבוע כרטיס פיס על אף ההסתברות הזעומה. השנייה,
הוא היה מכור לנאומי המלכה אליזבט ה־2, אללה ירחמהא. דבר לא היה מזיז אותו מלהקשיב
לה פעמיים בשנה, כאשר היא נאמה בפרלמנט בלונדון.
בנאומים האלה המלכה
מדברת בגוף ראשון רבים בזמן שהיא מקריאה מהכתב דברים שלא היא כתבה אלא פקידי ראש
הממשלה; הדברים שהיא מקריאה אינם אלא בבל"ת תעמולתי; וכשש מאות חברי פרלמנט
ואולי מיליונים מחוץ לבניין מקשיבים להבלים הללו. כל אלה הילכו עליו קסם.
הנה כלל יסוד
לתפקוד כלכלי: צריך שתהיה אבטלה. בברית המועצות חשבו שאפשר בלי, הקימו תכנון מרכזי
וריכוזי ופעלו בהתאם. התוצאה היתה מחסור כרוני. אמנם ברה"מ הטיסה אדם ראשונה
לחלל. אבל בחלל יש בעיקר הרבה ריק. כך גם נראתה הכלכלה שלה.
אני משתמש במילה
אבטלה במובן הרחב של המילה. חלק מכל מה שתורם לכלכלה צריך להיות מובטל, לא בשימוש.
מסמר, עגבניה, תרופה. הכל. כאשר יש פקק תנועה של שעה במבואות העיר המשמעות היא
שאין מספיק כביש מובטל או שיש יותר מדי כלי רכב. כאשר בטמבוריה הקרובה למקום
מגורינו אין מברג – המשמעות היא שחסרה אבטלה של מברגים. אם נסיט עתה את עינינו
בחזרה לכותרת של המאמר הזה אזי כדי שהכלכלה תתפקד היא צריכה להיות לא יעילה. כלומר
עם אבטלה של כל דבר.
היו ימים שבהם
קרן המטבע הבינלאומית היתה מעוז השמרנות. מדינה שממשלתה היתה חורגת בגירעון התקציב
שלה מעבר למספר שכלכלני הקרן פסקו כראוי – היתה חוטפת דו"ח קטלני שבנסיבות
מסויימות יכול היה לעצור זרמי כספים למדינה החוטאת. מעולם לא הוגש דו"ח
למדינה שממשלתה חרגה מהגירעון כלפי מטה. את זה דווקא שמרני הקרן אהבו. וכמובן שהכל
היה מדעי להפליא ללא הטיה פוליטית.
