גלגולי שתי מדינות
ב־29 בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם תכנית
החלוקה ולפיה יהיו בשטח ארץ ישראל־פלסטין, לאחר סיום המנדט הבריטי, שלוש ישויות
מדיניות: מדינה יהודית, מדינה ערבית וירושלים בינלאומית. כל מדינות ערב הצביעו
נגד. רוב ההנהגה הציונית בארץ ישראל, בראשות בן גוריון ובתמיכת המפלגה הקומוניסטית,
היתה בעד, בעוד שהליכוד של אז (חירות), השומר הצעיר (מפ"ם) ומחנות העולים (אחדות
העבודה) התנגדו.
1949
מדינות ערב פתחו במלחמה, ואחריה, ב־,1949 חתמו מצרים, ירדן, לבנון, סוריה וישראל על הסכמי שביתת נשק. המדינה הערבית מהחלטת האו"ם שנתיים קודם לכן לא הוקמה ושטחה נכבש בין ישראל, מצרים וירדן. ירדן ומצרים – שהתנגדו לתכנית החלוקה – תפסו את השלטון במה שמכונה היום הגדה המערבית וברצועת עזה. ירדן וישראל סיפחו את השטחים שכבשו ונתנו לתושביהן אזרחות, מצרים התייחסה אל עזה כאל שטח כבוש ולא העניקה לתושביה אזרחות מצרית.
ישראל כבשה את הגדה המערבית ועזה ב־1967
והתייחסה אל תושביהן כמו מצרים ב־1949. ירושלים, לעומת זאת, סופחה לישראל. בגדה
ובעזה הקימה הממשלה התנחלויות ובהן מאות אלפי בני אדם.
1967
בנובמבר 1967 התקבלה פה אחד במועצת הביטחון
של האו"ם החלטה 242 הרואה בגדה
המערבית ובעזה שטח כבוש, כלומר לא ישראלי. משלא בוטלה החלטת האו"ם על החלוקה
מ־1949 המשמעות היא צעד ראשון לפתרון שתי מדינות. ישראל, ירדן ומצרים תמכו בה,
סוריה ואש"ף(הארגון לשחרור פלסטין) התנגדו.
1988
ב־1988 שינה אש"ף את מצעו וקיבל את
תכנית החלוקה של האו"ם. הוא אף הרחיק לכת וקיבל את החלטה 242, שפירושה הכרה
בסיפוח של חלקים מפלסטין בידי ישראל והסתפק בגבולות שנקבעו ב־1949.
2000 +
אלא שמראשית המאה הנוכחית, תחת שלטון הימין,
שינתה ישראל את עמדתה הרשמית והיא מתנגדת כעת לפתרון שתי המדינות. כלומר כל העולם
בעד, ישראל נגד.
בשבוע שעבר, בוועידתה השנתית, החליטה מפלגת
הירוקים באנגליה ובוויילס להצטרף אל ממשלת ישראל בהתנגדות לפתרון שתי המדינות. בכך
היא הצטרפה אל כל המפלגות בישראל (כן, כולל הדמוקרטים), למעט חד"ש, רע"מ
ובל"ד. על אף זאת, ממשלת ישראל הודיעה כי פעילי המפלגה ומנהיגה, זאק פולנסקי (יהודי,
למעוניינים), יוחרמו ולא יורשו להיכנס לישראל.
התיאולוגיה מנצחת
אם ממשלת ישראל ומרבית האופוזיציה מתנגדים
לשתי מדינות כמו הירוקים האנגלים, על מה הקטטה? על התיאולוגיה הציונית. המילה
תיאולוגיה לא נבחרה במקרה. ראו הוויכוח על הגיוס לצבא. הקואליציה הנוכחית מקבלת את
עמדת המפלגות החרדיות שצריך לתת פטור מגיוס לאנשים מסוימים שעיסוקם לימוד ספרים עתיקים
שכתבו יהודים. הוויכוח בין ממשלת ישראל והמפלגה הירוקה הוא על האופי הדתי־יהודי של
ישראל, המתקרא ציונות.
הנה פריט משעשע. החוק מאפשר למפלגה לכלול
במצעה תכנית לשינוי ישראל ממדינה יהודית למדינת אזרחיה. במקרה כזה ספק אם הירוקים
האנגלים היו אפילו מקיימים דיון על טיבה של הציונות. אבל מה שמותר ליהודים בישראל אסור
ליהודים מחוץ לישראל, וודאי וודאי ללא־יהודים. כי ממשלת ישראל מכנה כל התנגדות של
לא־ישראלים למדינה יהודית אנטישמיות.
מדינה אחת
הנה עוד פרט משעשע. הירוקים מבריטניה החליטו
כי יש להם פתרון – במקום שתי מדינות, מדינה אחת. זה הכי דומה לעמדה של הליכוד ב־1947
ערב תכנית החלוקה. הם, והחברים שלהם מהשומר הצעיר, היו בעד מדינה אחת מהירדן עד לים.
מי שמקשיב לליכוד, עצמה יהודית, הציונות הדתית וישראל ביתנו שומע גם הוא מדינה אחת,
עם הסתיגות: לא של כל תושביה. כאשר היה באופוזיציה, מנחם בגין דרש בתוקף שחוק
האזרחות מ־1952 יעניק לכל ערבי בישראל זכויות שוות, זאת בניגוד לעמדת הממשלה אז
שהחזיקה אותם תחת ממשל צבאי שבוטל ב־1966. בצביעות פוליטית רווחת, לאחר שעלו
לשלטון לא טרחו בגין והליכוד לממש את המדיניות הזו בגדה המערבית ובעזה.
הירוקים צבועים לא פחות. העמדה הפלסטינית,
הן של אש"ף והן של החמאס, היא בעד שתי מדינות. נראה שהפלסטינים לא רוצים
להתחתן עם ישראל. הירוקים תומכים בשידוך כפוי. אבל כולל חוקה ליברלית, עטופה
בקולטי שמש.
