To cut off your nose to spite your
face, זה ביטוי המתאר אדם שמוכן לגרום לעצמו נזק משמעותי
ובלבד שגם יריביו יסבלו. כרגיל חותכי אברי עצמם נתפסים אצלנו כנגועים במחלת נפש.
יש הטוענים שזה מצבו של דונלד טראמפ אלא שפרצופו הוא חצי עולם.
העניין עלה בראשי כאשר קראתי על הודעתו
של נשיא ארצות הברית בדבר הטלת מכס על מקסיקו
החל מה – 10 ליוני. שיעור
המכס על סחורות יהיה 5% והוא יעלה מדי חודש בשיעור של 5% ועד 25% אלא אם כן מקסיקו
תפעל לצמצום ההגירה ממנה לארה"ב.
אתחיל עם ענין שולי שלא קשור לאפו של
טראמפ. על פי כללי אירגון הסחר הבינלאומי ההודעה הזו בלתי חוקית בעליל. על פי אותם
כללים מדינה רשאית להטיל מכס על מדינה אחרת רק בתנאים מסויימים. מניעת הגירה אינה
אחת מהתנאים הנ"ל. הממשל האמריקאי מתרץ את חוקיות הצעד בטענה שבארה"ב הוכרז
"מצב חירום" – ולכן החלטתו מותרת לפי סעיף מתאים בכללי אירגון הסחר העולמי.
אלא שטראמפ וממשלו משקרים. תחילה הבטיח
הנשיא האמריקאי כי יטפל בהגירה באמצעות חומה שתמנע מעבר, שמקסיקו תממן ותבנה.
המקסיקאים לא ממש נעתרו להצעה המנומסת הזו אף על פי שהם תלויים בכלכלתם עד צוואר
בזו של שכנתם מצפון. או אז הודיע טראמפ כי הוא בעצמו יבנה חומה למניעת הגירה. אמר –
ולא בנה. כלומר גם לשיטת הממשל האמריקאי יש חלופה למתקפת המכס על מקסיקו – אלא שזו
אינה מתבצעת. מה ששומט את הקרקע מטענת מצב החירום. סתם דונאלדבלוף.
אז ארה"ב היא עבריינית. אלא
שלארגון הסחר אין נשק להשמדה מדינתית אפילו באמצעות מכס כלל עולמי. לכל היותר האירגון
יכול לאשר למקסיקו להטיל מכס נגדי. מה שמביא אותנו לאפו של נשיא ארה"ב.
טחינה ישראלית
בכדי להבין את הסיטואציה ננגב לרגע
טחינה ישראלית בלאדית או אסלית – כרצונכם. או, אם בא לכם, חומוס עם 40% טחינה
גולמית ישראלית. אלא שאין דבר כזה על אמת. כמעט כל השומשום ממנו מייצרים טחינה מקורו
מיבוא מאתיופיה. נניח שיתברר כי אתיופיה מסייעת לחות'ים בתימן ופוגעת באינטרסים של
סעודיה ידידתה של ידידתנו ארה"ב. מי ידפוק את מי אם נטיל מכס של 50% על יבוא
טחינה מאתיופיה?
נחזור לחצי הכדור המערבי. רוב המהגרים
לארה"ב דרך גבול מקסיקו אינם אזרחי מקסיקו אלא מגואטמלה והונדורס. הגבול
הדרומי של מקסיקו מיוער בצפיפות, וקשה מאוד למנוע תנועה החוצה אותו. אלא שאם
המדיניות האמריקנית תצלח יש סיכוי שלא מעט מתושבי מקסיקו יהגרו אף הם לארה"ב
אחרי שיפוטרו מעבודתם במקסיקו עקב המכס הצומח.
העניין מסובך הרבה יותר. כאשר מקסיקו
מוכרת מוצר לארה"ב מעניין לבדוק כמה רכיבים אמריקאים יש במוצר הזה. מקסיקו
מייצאת לארה"ב די הרבה מכוניות. האם כל הייצור מתבצע במקסיקו? בוודאי שלא.
אפילו טויוטה הגדולה כבר אינה יפנית נטו. רנו, הצרפתית לכאורה, היא בעלים של ניסאן
היפנית, ובאמצעותה, של מיצובישי. כמה רכיבים יפנים יש ברנו? פז'ו וסיטרואן מייצרות
את הדגם הקטן שלהן יחד עם טויוטה – בצ'כיה.... הגלובליזציה הצליחה. מה שיכאיב לאפו
של טראמפ.
מכס עם בדיחה
מתברר כי 40% מכל דולר של יצוא מקסיקאי
לארה"ב מיובא מ...ארה"ב. לפי נתוני משרד הסחר האמריקאי השיעור הזה שווה
לכ – 150 מיליארד דולר. כן, מקסיקו הקטנה יחסית היא המדינה השלישית בגודלה בעולם
בסחר שלה עם ארה"ב. כל כך חזק הקשר הזה עד שנתוני הסחר שמפרסמת מקסיקו שונים
לחלוטין מאלה של השכנה מצפון (זה קורה גם עם נתוני הסחר של קנדה – ארה"ב).
דקדוקי הסטטיסטיקה פחות חשובים מהממד הענקי של הסחר ההדדי.
וכך, אם טראמפ ינצח במלחמת הסחר עם
מקסיקו הוא יישאר ללא אף ועם שכן עני יותר. ואנחנו, הישראלים, מכירים את המצב הזה
היטב: ראו הסגר הכלכלי שאנחנו מטילים על עזה עד שיפסיקו להעיף עלינו רקטות. זה
עזר, לא?
בינתיים הודיע טראמפ כי העלאת המכס מבוטלת. מקסיקו התחייבה לפעול לצמצום המעבר מגבולה לארה"ב. יסלח לי הנשיא האמריקאי: זו בדיחה. לפיכך שמר הנשיא לעצמו את הזכות לחזור ולהטיל מכס על מקסיקו אם יתברר ש....
וגם זה מזכיר את ההבנות של ממשלתנו עם החמאס בעזה.
