מזריקים כולסטרול

האם צריך להטיל מכס על יבוא חמאה? לכאורה זו שאלה כלכלית משמימה. מכאן גם מובן מדוע העניין נדחק למדורי הכלכלה בתקשורת. אלא שמאחורי החמאה והמס מסתתר עולם – אותו, איך לא, הכלכלנים והפוליטיקאים שעסקו בחמאה הסתירו.

לשאלה הזו יש שלוש תשובות: הפשוטה(*), הנכונה והמטומטמת.

התשובה הנכונה נפתחת בדיון בשאלה על מס. האם בכלל ראוי להטיל מס על מוצר או שרות. ניקח למשל מכוניות. כל אלה שהתנגדו להטלת מס על יבוא חמאה כלל לא מרימים גבה על המס הגבוה המוטל על מכוניות ועל בנזין. מה שונה ומה דומה בין מכונית לחמאה? לענייננו יש דמיון בין שני המוצרים האלה: הם אולי מהנים אבל הם מזיקים. מכוניות מחייבות להקצות קרקע לסלילת כבישים ומחלפים. מכוניות יוצרות גודש בכבישים ובכך נגרם נזק של איבוד זמן לא רק לנהג הבודד אלא לכל הסובבים אותו. מכוניות מזהמות את האוויר – וזה נכון גם לגבי מכוניות חשמליות שטעינתן נעשית בחשמל המיוצר משריפת דלק.

עם חמאה זה פשוט יותר: אין בעולם מומחה לגוף האדם שיטען שחמאה טובה לבריאות. היא אולי טעימה, כמו מכונית. אבל היא מזיקה. היא מזיקה בריאותית בהיותה שומן (כולסטרול ושאר שומנים) נטו. לפיכך החמאה תורמת לתחלואת כלי הדם והלב. מכיוון שנטל הטיפול בבריאות הוא על כולם – מי שאוכל חמאה מזיק לא רק לעצמו אלא גם לזולת.

כמו המכונית, החמאה מזיקה אקולוגית. חמאה מיוצרת מחלב פרות. פרות הן חיות המזהמות את מקורות המים ואת האוויר. הנה, על כן, סיכום קווי הדמיון.

המשמעות היא שאם אנחנו מבינים שחמאה היא כמו מכונית אז המס המתבקש עליה הוא כמו על מכונית, כאשר שיעור המס מתחשב במידת הנזק הבריאותי והסביבתי.

ומכאן שראוי להטיל על חמאה מס בהתאם. אבל המס הזה אינו מכס המוטל רק על היבוא. הוא צריך להיות מס קניה, כמו על מכונית – בין שהיא מיובאת ובין שהיא מתוצרת מקומית (זוכרים את הסוסיתא?).

במדינת חלם

אבל אנחנו חיים בחלם שבו שורר הטמטום. לפיכך הסיפור האקטואלי מתחיל עם מכתב שכתב אלון שוסטר, שר החקלאות, לישראל כץ, שר האוצר, בדרישה להטיל מכס על יבוא חמאה. בטמטומלנד כולם הבינו, ובצדק, ששוסטר לא מתעניין בזיהום. הוא גם לא מתעניין בבריאות. הוא בסך הכל קיבוצניק ובקיבוצו רפת -הדואג לעצמו ולחבריו מגדלי פרות. מישהו הזכיר ניגוד עניינים? עזבו, זה שייך למשרד המשפטים, לא למשרד החקלאות.

הסיפור הזה נמשך עם שר האוצר שדחה את בקשת שוסטר בטענה שהוא דואג ליוקר המחייה. כלומר גם כץ לא מתעניין בזיהום ולא בבריאות. להפך – הוא בעד זיהום ובעד מחלות. היוקר מעניין אותו. ובמדינת הטמטום אפילו שקר גס עובד טוב. כי ביכולתו להטיל את המס ולא לאפשר למחיר לעלות – כי חמאה נמצאת בפיקוח מחירים זה עשרות בשנים (וגם זה סוג של טמטום. כי מדוע לפקח על מחיר של משהו שגורם נזק? ואם זה מותר – למה שלא יפקח גם על מחירי המכוניות?).

כמובן שבחלם שר הבריאות והשר להגנת הסביבה כלל לא השתתפו בדיון.

הסיפור נגמר בכך שלא היה בתקשורת מי שיביא את הסיפור האמיתי. כולם ציינו ששוסטר הוא "קבוצת לחץ" ואילו הציבור רוצה – ומגיע לו – זריקת כולסטרול  - סליחה, חמאה - שתסתום את עורקיו.

(*) התשובה הפשוטה היא: כן, להטיל. ולבטלו ביום שבו מדינות הסוחרות עם ישראל יבטלו את המכס על יבוא חמאה ותוצרת חקלאית ישראלית אליהן.

שתפו: