ב־1977
עלה הליכוד לראשונה לשלטון. שמחה ארליך מונה לשר האוצר ויחזקאל פלומין לסגנו.
השניים נמנו עם חסידי הרב מילטון פרידמן מחסידות שיקגו, שדגל בכלכלה פרטית, ממשלה
מזערית ותחרות חופשית. אחד הפרוייקטים הראשונים שלהם היה להזמין תכנית הפרטה מתאגיד
מריל לינץ' האמריקאי, שכתב דו"ח מפורט, כולל את מי מפריטים וכמה כסף זה שווה.
לרגל
הצגת הדו"ח הוזמנו כל המי ומי של כלכלת ישראל. אורח הכבוד היה הגורו הכלכלי, הרב
פרידמן, בכבודו ובעצמו, שהתבקש לשאת את דברו.
פרידמן
אמר שהתאגידים הממשלתיים לא שייכים לממשלה אלא לתושבים. הממשלה רק מנהלת אותם וטוב
שהיא מפריטה אותם, אמר, אבל אין צורך במכרז להשגת המחיר הטוב ביותר. במקום זאת צריך
לחלק את המניות באופן שווה בין תושבי ישראל, כאשר כל תושב יעשה בהן כאוות נפשו.
יקנה, ימכור, יחזיק – זה לא עניינה של הממשלה.
הוזמן
לברך ויצא מקלל.
ההליקופטר של פרידמן
כמובן
שמול המיליארדים שמריל לינץ' הבטיחה לממשלה מתקבולי המכירה, האפס שעליו המליץ מי
שלימים יקבל פרס נובל לכלכלה היה כרעל
בעצמותיה. פרידמן עצמו, משהבין עם מי יש לו עסק, התנער ממדיניות ממשלת הימין
הישראלי.
כדי
להבין את הראש הכלכלי שלו הנה דעתו על חינוך: חינוך זה חשוב וצריכה להיות מעורבות
ממשלתית בו. אבל לא בתכניות הלימוד, בהעסקת מורים, בשכרם או בבניית בתי ספר. על הממשלה
לחלק לכל הורה קופון לתשלום עבור חינוך בלבד, כאשר בתי הספר יהיו פרטיים ויתחרו זה
בזה.
ברוח
זו שאל פרידמן יום אחד מדוע, כאשר נדרשת מדיניות כלכלית "מרחיבה", לא
ישתמשו בהליקופטר שיזרוק שטרות של כסף מעל היישובים. התרגיל הזה הוא נושא המאמר.
למי מסייעת הפחתת ריבית
"סיום
המלחמה עם איראן והורדת הריבית יאיצו את הנפקות המניות בתל אביב"– כך צוטט
סמנכ"ל ומנהל המחלקה הכלכלית בבורסה.
ואכן,
כמה מחקרים בשנים האחרונות מצאו קשר הדוק בין הפחתת ריבית לבין ההתנפחות הבורסאית.
מצד החוסכים, הפחתת ריבית מקטינה את הרווח הצפוי וחלקם מעביר את הכסף מחסכון
בריבית בנקאית זעירה להשקעה בניירות ערך. מצד המשקיעים, הפחתת הריבית מאפשרת מימון
זול יותר לרכישת נכסים ובהם ניירות ערך. הן חלק ניכר מהחוסכים וכל המשקיעים הם
מהשליש העליון בסולם ההכנסות. הפחתת ריבית היא מתנה לעשירי המדינה.
שאלת
ההליקופטר של פרידמן מעמידה זה מול זה את שתי האופציות העומדות בפני הממשל, במקרה
הזה בנק ישראל: להוריד ריבית או למלא את ההליקופטר בשקים עם שטרות.
מאז
ההמצאה ההליקופטרית ככלי למדיניות כלכלית חלה התפתחות טכנולוגית. בשתי המלחמות
האחרונות של ישראל לשחרור עזה ואיראן מהשלטון הטרוריסטי, וגם במלחמת רוסיה לשחרור
אוקראינה מהשלטון היהודי, איבד ההליקופטר את מעמדו. אבל יש לו תחליף.
מענק לחשבון הבנק
כל
שבנק מרכזי צריך זה את חשבונות הבנק של כל תושב מגיל 18. ובמקום להוריד ריבית ברבע
אחוז יעביר 1,500 שקל לכל חשבון.
זה
התרגיל שהציע מילטון פרידמן, עם חסכון בכלי תחבורה ובבירוקרטיה. בנק ישראל יקבל
ממשרד הפנים את שמות בני 18 פלוס, יצליב אותה עם רשימת בעלי חשבונות בנק (בינה
מלאכותית עושה את זה בשעה), והכסף יזרום. אין מהלך של הרחבה כלכלית יותר שוויוני
מזה.
להשלמת
התמונה פניתי השבוע למומחה למשפט כלכלי ושאלתי אותו אם לפי החוק בישראל מותר לבנק
ישראל לעשות את זה.
התשובה:
כן.
